| 123456789101112131415161718192021222324252627282930313233343536373839404142434445464748495051525354555657585960616263646566676869707172737475767778798081828384858687888990919293949596979899100101102103104105106107108109110111112113114115116117118119 |
- פרק18-גרפיקה בחלונות
-
- =============================================================
- SCHWARZWALD @ Dr. KERNEL :TO
- AXON @ LAYLY :FROM
- SUBJECT: גרפיקה בחלונות
- =============================================================
- דוקטור, אני שולחת לך את התמונה הראשונה שציירתי מאז השיתוק
- והקיפאון. כפי שהצעת לי, ציור של חלום. ג'וק גדול עם שני ראשים
- מציץ אלי מבעד לחרכי התריס שבחלון. החלום די מפחיד, וגם הציור..
- אל עולם הגרפיקה והצבע נכנסתי שוב לאחר הזמנתך המפתה לצייר את
- חלומותי, ומאחר שכבר התקנתי את המערכת הגרפית על המחשב האישי
- שלי, ומכיוון שנתפנתה נפשי משנוכחתי לדעת ש-NN מת והסתלק סופית
- ממרחב האפשרויות הפרושות לפני, אז יכולתי סוף-סוף להרשות לעצמי
- להשתחרר מאובססיות בלתי נסבלות, ושקעתי לי בעולם חדש או מחודש,
- עולם הרישום והציור, אשר מילא אותי שוב בגחמות יצירתיות ובסיפוק
- אין קץ.
- כאשר אינני משרבטת חלומות, אני מציירת בעיקר את הנמצא סביבי, את
- הקרוב ביותר, כלומר ארבעה קירות והאור המונח עליהם בשעות שונות
- של היממה, קיר ועוד קיר, וכל מה שביניהם, תמיד מה שנמצא שם
- באותו הרגע, ככה סתם, ללא בימוי מיותר, ללא התערבות, וסוגר עלי
- וסוגר, כאילו רציתי לחנוק את עצמי, להתכנס ולהצטמצם יותר ויותר,
- עד כי אפרוץ מחדש, מתוך הקוביה המכווצת שלי. אין לי מודלים, ולא
- יציאות אל הנוף, אף לא פתיחת חלון לראווה. זווית החיבור בין
- תקרה וקירות, היא המודל שלי. ריצוד קרניים חודרות חרכי תריסים,
- זה הנוף שלי. דומה שהתרוקנתי כליל כמו בסיפורך על הסירה הריקה,
- כדי שאוכל להיפתח, ליצור, להתמלא מחדש.
- =============================================================
- Interactive Talk-Program loaded and started
- =============================================================
- JJ אני מוקסם מההענות שלך להצעה שלי, כמו גם מהציור עצמו.
- התמונה מצוינת ולא מורגש כלל שלא נגעת במכחול, כלומר בעכבר של
- המחשב, זמן כה רב. את כמובן עוברת תהליך מצוין של החלמה וחזרה
- אל המציאות המוכרת שלך. כפי שאת רואה אני מתקשה להתנתק משמך
- המקורי ובשלב מסוים אף חשדתי במניעים שלך להחליפו. עתה אני מבין
- שזה קשור לדמותך שלבשה פנים חדשות, הלא כן?
- _____________________________________________________________
- בוא נגיד שזו הסיבה. מה זה משנה.
- _____________________________________________________________
- זה משנה ועוד איך. החלפת שמך וזהותך החדשה עדיין לא נהירים לי.
- אך אני רואה את החלמתך, ולא רק בחזרה לציור עצמו, אלא גם במעבר
- מעבודה בצבע מים או שמן - לציור ממוחשב. יש בכך סממנים של
- התבגרות, של פרידה מהחומר הממשי, מהצבע והבד, מהריחות והטקסטורה
- - שכמוה כעזיבה של משהו מאוד מושרש ונגיעתי, מהלכלוך לניקיון,
- כילד שעוזב את החיתול והסיר ונפרד מצרכיו החמימים והמסריחים.
- _____________________________________________________________
- מאה אחוז, כמה צדקת דוקטור, יש בי השתחררות נוספת מן האובייקט,
- וזוהי חירות גדולה שאני משתוקקת לה בכל נשמתי, מתקרבת ומתרחקת,
- בסגירותי, במשחקי, וסוף-סוף גם בציור.
- האומנות סוגרת לי את המעגל של המשחקיות, שרירותית כמוה, כמעט
- סתמית. איננה מתוכננת ולא נועדה להביא תועלת. הציור הוא המאנטרה
- שלי, כמו המשחק, חזרה סיזיפית אך מענגת, סתמית ואינסופית, ובכך
- היא מקבלת את משמעותה היחידה. אתה מבין, זה מה שמקסים אותי.
- _____________________________________________________________
- הרי האומנות הפלאסטית, פחות מכל יתר האומנויות, קשרה את עצמה
- למונחים של משחק, ואולי לכן את מוצאת לך דרכים חדשות לממש אותה.
- עוד פנים של התבגרות, וסגירת מעגלים. כמה שפחדת וניסית לברוח
- מהמשחקיות הבלתי מוסברת, כך את מוצאת לה כעת את הצידוק הקיומי.
- אבל מה עם בני אדם, JJ? גם הם אובייקט שצריך להשתחרר ממנו?
- _____________________________________________________________
- אני מוטרדת מהחלום המפחיד על הג'וק.
- _____________________________________________________________
- מה הרגשת כשהוא הופיע בחלום? מה הרגשת כשציירת אותו?
- _____________________________________________________________
- כשהוא הופיע בחלום די פחדתי, אחר-כך כשציירתי אותו, לא הרגשתי
- כלום. אבל כשידעתי כבר שאשלח אליך את התמונה, את הג'וק הנוראי
- הזה מהחלום שלי, חששתי שתגיד שזהו סימן להידרדרות.
- _____________________________________________________________
- חס וחלילה. אני מאמין שאת באמת מפחדת קצת, ובצדק, מן ההיפתחות
- אל העולם, אל עצמך. ואפילו זו מוגבלת, ואת עדיין קשורה בחבלי
- התקשורת האלקטרונית, הנה זה כבר נשמע יותר טוב מאשר ג'ולות
- חרסינה של סודות קריסטליים. בכל זאת את מעיזה. מסכימה אתי?
- _____________________________________________________________
- כן.
- _____________________________________________________________
- ויש את עניין החלון שמופיע בחלומך, גם זהו פתח.
- _____________________________________________________________
- אה, החלונות, זה סתם עניין טכני. מסך גרפי ומערכת הפעלה תואמת
- NN מאפשרים עבודה בחלונות. הטכניקה הזאת דווקא מחזירה אותי אל
- שהיתה לו צורת חשיבה מעגלית, מפני שהיא מאפשרת הצגה בו-זמנית של
- חלונות רבים על גבי המסך, וגורמת לי לזנוח את אופן המחשבה
- הסידרתי שלי, ולהנות מעבודה פרללית, מחשבה מקבילית. וכמו בחיים,
- אני מתעניינת ביחס בין ה-VIEWPORT המצומצם והממוקד המוצג בכל
- חלון מזווית מאוד מסוימת, לעומת ה-WORLD-COORDINATES שהוא
- מייצג, כלומר העולם במימדיו האמיתיים. בדיוק כמו הצוק הניבט
- מולי כשאני מסיטה את הווילון ופותחת את החלון, אך בו בזמן יודעת
- היטב שמעבר לצוק משתרע ים כחול, מלפניו גבעות רבות של חול, ומכל
- צדדיו עולם עגול. ומתחתיו פחד גדול.
- _____________________________________________________________
- תמשיכי, זה מרתק, ולא רק בהיבט הטכני.
- _____________________________________________________________
- בצידו של כל חלון במסך יש מעין סולם, SCROLL BAR בז'ארגון
- המקצועי, שמאפשר לטפס ולחזור לפקודות ולטקסטים הקודמים שעברו
- דרכו ונשמרו בזיכרון - בניגוד לזיכרון שלנו שהוא סלקטיבי,
- ואיננו יכולים לשחזר באמצעותו במדויק את העבר וההיסטוריה. אבא
- היה מפחיד אותי בילדותי בגישתו הנוטה לאבדון, בטענתו שאין דרך
- חזרה! ואני, אז ללא טכנולוגיות מתקדמות, דווקא דימיתי לעצמי
- תמיד סקרול-בר העומד לצידי ומאפשר לי לחזור כרצוני לכל שלב בו
- אני בוחרת.
- _____________________________________________________________
- JJ, למה פחדת ממה שאני אגיד על החלום שלך? שאני אפרש אותו
- כהדרדרות? האם לא יותר חשוב מה שאת בעצמך מרגישה?
- _____________________________________________________________
- פחדתי שלא תאמין שאני יוצאת מהאובססיות שלי ושאני באמת עושה
- משהו יצירתי, סוף-סוף.
- _____________________________________________________________
- את היא זו שאולי עוד לא מאמינה.
- _____________________________________________________________
- אני כן מאמינה.
- _____________________________________________________________
- כן? נו?
- _____________________________________________________________
- ומחקתי את משחק הטטריס מהדיסק שלי!
- =============================================================
- End of Talk
- =============================================================
- ביפ צפצפני קטע את השיחה בעיתוי כמו מבוים, כמו על פי הזמנה
- מתוכננת, והפעם ד"ר קרנל הוא זה שמרגיש שהשיחה הסתיימה טרם
- זמנה. הוא זה שנשאר עם הלשון בחוץ.
|
