פרק18-גרפיקה בחלונות ============================================================= SCHWARZWALD @ Dr. KERNEL :TO AXON @ LAYLY :FROM SUBJECT: גרפיקה בחלונות ============================================================= דוקטור, אני שולחת לך את התמונה הראשונה שציירתי מאז השיתוק והקיפאון. כפי שהצעת לי, ציור של חלום. ג'וק גדול עם שני ראשים מציץ אלי מבעד לחרכי התריס שבחלון. החלום די מפחיד, וגם הציור.. אל עולם הגרפיקה והצבע נכנסתי שוב לאחר הזמנתך המפתה לצייר את חלומותי, ומאחר שכבר התקנתי את המערכת הגרפית על המחשב האישי שלי, ומכיוון שנתפנתה נפשי משנוכחתי לדעת ש-NN מת והסתלק סופית ממרחב האפשרויות הפרושות לפני, אז יכולתי סוף-סוף להרשות לעצמי להשתחרר מאובססיות בלתי נסבלות, ושקעתי לי בעולם חדש או מחודש, עולם הרישום והציור, אשר מילא אותי שוב בגחמות יצירתיות ובסיפוק אין קץ. כאשר אינני משרבטת חלומות, אני מציירת בעיקר את הנמצא סביבי, את הקרוב ביותר, כלומר ארבעה קירות והאור המונח עליהם בשעות שונות של היממה, קיר ועוד קיר, וכל מה שביניהם, תמיד מה שנמצא שם באותו הרגע, ככה סתם, ללא בימוי מיותר, ללא התערבות, וסוגר עלי וסוגר, כאילו רציתי לחנוק את עצמי, להתכנס ולהצטמצם יותר ויותר, עד כי אפרוץ מחדש, מתוך הקוביה המכווצת שלי. אין לי מודלים, ולא יציאות אל הנוף, אף לא פתיחת חלון לראווה. זווית החיבור בין תקרה וקירות, היא המודל שלי. ריצוד קרניים חודרות חרכי תריסים, זה הנוף שלי. דומה שהתרוקנתי כליל כמו בסיפורך על הסירה הריקה, כדי שאוכל להיפתח, ליצור, להתמלא מחדש. ============================================================= Interactive Talk-Program loaded and started ============================================================= JJ אני מוקסם מההענות שלך להצעה שלי, כמו גם מהציור עצמו. התמונה מצוינת ולא מורגש כלל שלא נגעת במכחול, כלומר בעכבר של המחשב, זמן כה רב. את כמובן עוברת תהליך מצוין של החלמה וחזרה אל המציאות המוכרת שלך. כפי שאת רואה אני מתקשה להתנתק משמך המקורי ובשלב מסוים אף חשדתי במניעים שלך להחליפו. עתה אני מבין שזה קשור לדמותך שלבשה פנים חדשות, הלא כן? _____________________________________________________________ בוא נגיד שזו הסיבה. מה זה משנה. _____________________________________________________________ זה משנה ועוד איך. החלפת שמך וזהותך החדשה עדיין לא נהירים לי. אך אני רואה את החלמתך, ולא רק בחזרה לציור עצמו, אלא גם במעבר מעבודה בצבע מים או שמן - לציור ממוחשב. יש בכך סממנים של התבגרות, של פרידה מהחומר הממשי, מהצבע והבד, מהריחות והטקסטורה - שכמוה כעזיבה של משהו מאוד מושרש ונגיעתי, מהלכלוך לניקיון, כילד שעוזב את החיתול והסיר ונפרד מצרכיו החמימים והמסריחים. _____________________________________________________________ מאה אחוז, כמה צדקת דוקטור, יש בי השתחררות נוספת מן האובייקט, וזוהי חירות גדולה שאני משתוקקת לה בכל נשמתי, מתקרבת ומתרחקת, בסגירותי, במשחקי, וסוף-סוף גם בציור. האומנות סוגרת לי את המעגל של המשחקיות, שרירותית כמוה, כמעט סתמית. איננה מתוכננת ולא נועדה להביא תועלת. הציור הוא המאנטרה שלי, כמו המשחק, חזרה סיזיפית אך מענגת, סתמית ואינסופית, ובכך היא מקבלת את משמעותה היחידה. אתה מבין, זה מה שמקסים אותי. _____________________________________________________________ הרי האומנות הפלאסטית, פחות מכל יתר האומנויות, קשרה את עצמה למונחים של משחק, ואולי לכן את מוצאת לך דרכים חדשות לממש אותה. עוד פנים של התבגרות, וסגירת מעגלים. כמה שפחדת וניסית לברוח מהמשחקיות הבלתי מוסברת, כך את מוצאת לה כעת את הצידוק הקיומי. אבל מה עם בני אדם, JJ? גם הם אובייקט שצריך להשתחרר ממנו? _____________________________________________________________ אני מוטרדת מהחלום המפחיד על הג'וק. _____________________________________________________________ מה הרגשת כשהוא הופיע בחלום? מה הרגשת כשציירת אותו? _____________________________________________________________ כשהוא הופיע בחלום די פחדתי, אחר-כך כשציירתי אותו, לא הרגשתי כלום. אבל כשידעתי כבר שאשלח אליך את התמונה, את הג'וק הנוראי הזה מהחלום שלי, חששתי שתגיד שזהו סימן להידרדרות. _____________________________________________________________ חס וחלילה. אני מאמין שאת באמת מפחדת קצת, ובצדק, מן ההיפתחות אל העולם, אל עצמך. ואפילו זו מוגבלת, ואת עדיין קשורה בחבלי התקשורת האלקטרונית, הנה זה כבר נשמע יותר טוב מאשר ג'ולות חרסינה של סודות קריסטליים. בכל זאת את מעיזה. מסכימה אתי? _____________________________________________________________ כן. _____________________________________________________________ ויש את עניין החלון שמופיע בחלומך, גם זהו פתח. _____________________________________________________________ אה, החלונות, זה סתם עניין טכני. מסך גרפי ומערכת הפעלה תואמת NN מאפשרים עבודה בחלונות. הטכניקה הזאת דווקא מחזירה אותי אל שהיתה לו צורת חשיבה מעגלית, מפני שהיא מאפשרת הצגה בו-זמנית של חלונות רבים על גבי המסך, וגורמת לי לזנוח את אופן המחשבה הסידרתי שלי, ולהנות מעבודה פרללית, מחשבה מקבילית. וכמו בחיים, אני מתעניינת ביחס בין ה-VIEWPORT המצומצם והממוקד המוצג בכל חלון מזווית מאוד מסוימת, לעומת ה-WORLD-COORDINATES שהוא מייצג, כלומר העולם במימדיו האמיתיים. בדיוק כמו הצוק הניבט מולי כשאני מסיטה את הווילון ופותחת את החלון, אך בו בזמן יודעת היטב שמעבר לצוק משתרע ים כחול, מלפניו גבעות רבות של חול, ומכל צדדיו עולם עגול. ומתחתיו פחד גדול. _____________________________________________________________ תמשיכי, זה מרתק, ולא רק בהיבט הטכני. _____________________________________________________________ בצידו של כל חלון במסך יש מעין סולם, SCROLL BAR בז'ארגון המקצועי, שמאפשר לטפס ולחזור לפקודות ולטקסטים הקודמים שעברו דרכו ונשמרו בזיכרון - בניגוד לזיכרון שלנו שהוא סלקטיבי, ואיננו יכולים לשחזר באמצעותו במדויק את העבר וההיסטוריה. אבא היה מפחיד אותי בילדותי בגישתו הנוטה לאבדון, בטענתו שאין דרך חזרה! ואני, אז ללא טכנולוגיות מתקדמות, דווקא דימיתי לעצמי תמיד סקרול-בר העומד לצידי ומאפשר לי לחזור כרצוני לכל שלב בו אני בוחרת. _____________________________________________________________ JJ, למה פחדת ממה שאני אגיד על החלום שלך? שאני אפרש אותו כהדרדרות? האם לא יותר חשוב מה שאת בעצמך מרגישה? _____________________________________________________________ פחדתי שלא תאמין שאני יוצאת מהאובססיות שלי ושאני באמת עושה משהו יצירתי, סוף-סוף. _____________________________________________________________ את היא זו שאולי עוד לא מאמינה. _____________________________________________________________ אני כן מאמינה. _____________________________________________________________ כן? נו? _____________________________________________________________ ומחקתי את משחק הטטריס מהדיסק שלי! ============================================================= End of Talk ============================================================= ביפ צפצפני קטע את השיחה בעיתוי כמו מבוים, כמו על פי הזמנה מתוכננת, והפעם ד"ר קרנל הוא זה שמרגיש שהשיחה הסתיימה טרם זמנה. הוא זה שנשאר עם הלשון בחוץ.