123456789101112131415161718192021222324252627282930313233343536373839404142434445464748495051525354555657585960616263646566676869707172737475767778798081828384858687888990919293949596979899100101102103104105106107108109110111112113114115116117118119120121122123124125126127128129130131132133134135136137138139140141142143144145146147148149150151152153154155156157158159160161162163164165166167168169170171172 |
- פרק3-טטרון
-
- בסופו של ערב רווי משחקים, שעות של תקתוק על חמישה מקשים מוכרים
- היטב לאצבעותיה המיומנות, והצמדות אינסופית אל הקוביות הנופלות
- JJ במהירות למקומן, ובהייה מתמשכת מול המסכים המתחלפים, נותרת
- בתחושת שיתוק המומה, עד כדי חשש לנפילת העיניים מחוריהן,
- התאבנות שרירי העורף, וכיווץ משפיל של המעיים. נחרדת מכמות הזמן
- והכוחות שהשקיעה פה לבד מול המחשב, שנראה לה עכשיו די מטופש,
- ממש טירוף, היא ממלמלת לעצמה שוב ושוב, הרי אינני מסוגלת להעביר
- YES-אפילו הוראה אחת פשוטה מן המוח שלי לאצבעות, כדי לא לענות ב
- בפעם הבאה שנגמר משחק ועל גבי המסך מופיעה השאלה הגורלית
- והמפתה '?Do you want another game Yes/No.' ריח חרוך של אבק
- שריפה עולה באפה, מתובל בניחוח בלתי נעים של עובש, שכן זוהי
- דרכה של JJ בתחושותיה, לתרגם אותן לריחות ולטעמים, נעימים
- ובלתי. הגיע הזמן לאנוס את עצמה לצאת אל בין בני התמותה. ולאחר
- מבט בשעון, למה לא? העיר מתחילה את חיי הלילה רק עכשיו, ופעמים
- רבות בעבר היו יוצאים לבלות בשעות כאלה.
- JJ הושיטה ידה אל שפופרת הטלפון, אך נסוגה מיד וניגשה אל מכשיר
- הטלפון הנמצא בקצהו השני של הבית, כמאויימת מפני המחשב הרובץ
- ביתמותו המרובעת בפינת העבודה, פן יחזור ויפתה אותה לדבר עבירה
- ומשחק. קולו מעבר לקו של סדרן המוניות המכיר אותה על פי הכתובת,
- וצרידות קולה המאנפף, הסגיר את פליאתו על השעה הלא שגרתית, "אין
- בעיה, שבע דקות," הוא מודיע. מזמן לא התקשרה אליהם בשעה מאוחרת
- כזו, עברו הימים של חגיגות ליליות המסתיימות בנדידה חופשית של
- להקת גוזלי המחשבנים, מקן הנשרים שלהם, ההומה תרשימי זרימה
- וקרקורי תוכנה. נצח עבר מאז שיצאה מהבית.
- איחור קל של הנהג איפשר לה להתקלח בזריזות, להתאפר מעט, להתלבט
-
- בין שמלת הטריקו הפרחונית הממתינה בסבלנות, מיועדת ללילות סוף-
- קיץ מאוחרים, לבין השמלה השחורה, הסקסית, או ג'ינס וטריקו, ככה
- משהו לא מחייב. ואולי בכלל צדק NN כשהיה מבטל את חשיבות הבגדים.
- תזכרי מותק, היה צוחק על עמידתה מול הראי, רק כשהולכים לראיון
- במקום חדש, רק אז חשוב מה לובשים. זו תיאוריה חדשה ו'מדעית'
- הנפוצה אצל מנהלים צעירים, גיחך, הוריד מראשה את הכובע החדש,
- העיף אותו לתקרה וזה חזר אליו כמו בומרנג. בכל זאת החליטה על
- השמלה הפרחונית.
-
- ידעה שישלחו את ניסו המזוקן, שתמיד שש לנהוג אותה אל העיר ובדרך
- להתפלסף על דרכו של עולם בכלל ושל נהגי-מוניות בפרט. הוא כל כך
- להוט לשוחח ולא שם לב שבכלל לא אמרה לו לאן לנסוע. לא ממש איכפת
- לה, בין כה וכה אינה יודעת לאן היא רוצה להגיע. בינתיים הם
- מדברים על התנועה בכבישים, על מצב בריאותו ועל השאלה שמעסיקה
- אותו בזמן האחרון בדבר התחממות כדור הארץ. בטח ראה את תוכנית
- הטלוויזיה בשבוע שעבר, שעסקה בנושא בחומרת-יתר והותירה את
- הצופים בתחושה קטאסטרופאלית. בפוליטיקה לא העזו לגעת, עדיין
- זוכרים את הוויכוח הקולני אליו נקלעו בנסיעה האחרונה, שהבהיר
- פעם נוספת כמה רחוקים הם בדעותיהם.
- "מה שלום אבא?" היא שואלת אותו, זוכרת בחמימות את אביו שהיה גם
- הוא נהג מונית. בילדותה היה לוקח אותה מהחוג ובחזרה. אבא היה
- עסוק ואמא מעולם לא אחזה ידה בהגה למרות שבחרו כמקום מגוריהם
- וילה בשכונה מרוחקת ומעוגנת בבדידות של עשירים, שם ממלאת JJ את
- מקומם מאז שחזרה לישראל.
- "אבא, אבא הלך לעולמו לפני חצי שנה, זיכרונו לברכה," הוא מצית
- סיגריה.
- "מה קרה? לא ידעתי שהיה חולה," החזירה JJ בבהלה אמיתית.
- "מה פתאום חולה? הבנאדם הזה לא היה חולה אף פעם, הרי הוא היה
- חזק כמו בטון, זה היה איש שעשוי מבטון," ועוצר את הטקסי בצד
- הכביש ומפנה את חצי פניו אל הספסל האחורי ומספר לה את הסיפור
- העצוב של אדון סבאח.
- "אבא, את יודעת, היה כבר בן 87 ועוד המשיך לעבוד ולהשליט סדר
- ביד רמה בתחנת המוניות ורק את משמרות הלילה העביר לנו, לבנים
- שלו, לפני כמה שנים, אבל אף אחד לא היה נותן לו 87 וגם לא 80
- וגם לא 70 בחלום הלילה בצאת הכוכבים. אבא היה איש חם וחמום,
- ביחוד היה חם על סקס ואהבה והיה בא אל המיטה של אמא לילה אחר
- לילה בכל 60 שנות הנישואים. כבר כמה שנים שאמא היתה באה אצלנו
- ומתלוננת עליו, בימי שישי כשהיתה מביאה לנו טביט בבהרט וקובה
- אדומה ותבשילי שבת, אהה איזה ריח נפלא, והיתה מספרת ובוכה, אני
- לא יכולה יותר, תורידו אותו ממני, אני אשה זקנה ואין לי כבר כח
- בשבילו. ואנחנו צוחקים ומחליפים בינינו מבטי זימה ואשתי קורצת
- לי וחושבת מה יהיה איתנו כשנהיה זקנים. התלונות הלכו וגברו,
- ואבא בשלו, לא מוותר, עד שיום בהיר אחד אומרת אמא בהחלטיות, לא
- ולא, אני לא מוכנה עוד להרים את הרגליים, ולא איכפת לי אם תעזוב
- אותי ותיקח לך אשה צעירה ותשאיר אותי לבד, ולא נתנה לו יותר.
- ואבא התחיל לנבול ולאבד רוח חיים ונהיה חיוור, לא היית מכירה
- אותו, גוש בטון שנהפך לסמרטוט, את שומעת, הוא הלך ונעלם לנו מול
- העיניים. ואנחנו הבנים היינו מתייעצים עם הרופאים שהתביישו
- לצחוק אבל לא ידעו איך לעזור, היינו מביאים לו בחורות צעירות,
- אבא, זה לא סוף העולם, תמשיך להנות מהחיים, אבל הוא טען שמעולם
- לא בגד באמא ולא הלך עם אשה אחרת, וגם היא, כך היה מתגאה, כל מה
- שהיא יודעת בחיים זה רק סבאח, מגיל 18 רק סבאח היא מכירה, והוא
- לא יקבל נחמה ולא יסתפק בתחליפים. כך המשיך לנבול ולשקוע,
- העיניים שלו הפכו לעיגולים שחורים, ונאחס לו, וחיוך כבר לא עולה
- על שפתיו וקולו צרוד וכוחו הולך ממנו, עד שהוא מת."
- בכעס עצור מעביר ניסו מהלך וממשיך בנסיעה כאילו הכריז, תראי זה
- מה שקורה בסוף, זה שווה זה? רק כשהגיעו אל הצמתים המוארים של
- העיר נזכר לשאול אותה לאן פניה מועדות. ברדיו מופרעת נגינת
- השאנסון הצרפתי במבזק ידיעות. JJ מתמהמהת בתשובתה. נחשפה פרשת
- התמכרותו לסמים קשים ומעורבותו בפלילים של איש משטרה בכיר. אלה
- חושבים תמיד שהם מוגנים מנפילה כזאת. החדשות מסיחות את עצבונו
- של ניסו. הבהוב הרמזורים מציף את JJ מחדש בתחושות 'טטריסיות',
- עד שמתגלה בפניהם מרכז העיר. נראה שנקבעה דעתה, "עצור כאן."
- היא משלמת ונפרדת מניסו בטקס הרגיל, "תראי, בסוף הכול יהיה
- בסדר," הוא מפטיר והיא מסתכלת לכאן ולשם, חושבת שגם היא בעצם
- גדם מנוטרל-חיים, כמו אבא של ניסו, גזע אהבה שנקטעה עד מוות,
- מתלבטת אם לעבור את הכביש לכיוון בית הקפה בו מנגנים ג'ז ברוב
- שעות היממה או לחזור כמה צעדים אחורנית, להכנס לבאר שבו תפגוש
- חברים ותיקים שלא ראתה זמן רב, ולעורר תגובות כמו נו, נו, מי
- הופיעה לנו פה? איפה נעלמת לנו? ובינתיים, כמו מבלי משים,
- עומדות רגליה בפתחו של מועדון 'פנטזי' - אולם למשחקים
- אלקטרוניים, בו לא היתה מעולם אך תמיד הבחינה בשלט הצעקני הזורח
- מעל כניסתו. כמה מצחיק, היא אומרת לעצמה, אבל לא צוחקת, להגיע
- דווקא לכאן, וצועדת פנימה בנחישות.
-
- הרבה חושניות יש במקומות האלו. אירוטיקה דיגיטלית. ריח עשן
- ובירה, אפלולית ורחש קולות אדם מעורב במוסיקה מיושנת ובצפצופי
- מכונה, שרק אלו השוקעים במשחק מצליחים להתנתק ממנו. דמויות כהות
- וחסרות הבעה חולפות בקרבתה ופולטות מלמולים לא מובנים. גם היא
- ממלמלת משהו אל תוך החלל, ושולחת מבט מהסס לפני הכנסה לאולם
- המרכזי, מבעד לדלת צבעונית, ומוצאת את עצמה מובלת ביד נעלמה
- היישר אל מכונת המשחק הניצבת בפינה הרחוקה.
- JJ איננה מתעכבת ליד מכונות הרולטה הקשקשניות ולא אצל תחרויות
- הקליעה למטרה, שם עומדים להם שני זוגות ג'ינס צמודים-צמודים,
- שהם בעצם זוג צעיר אחד, וכבר קשה להבחין אם אל המטרה הם
- מכוונים, או יורים זה בזו. ואגב ג'ינס צמוד, שמה לב רק עתה כיצד
- התחלף אצלה מנגנון ההתבוננות בפרצופיהם של זרים, בניסיון לפרש
- אותם על-פי אחוריהם. כן, כך לימד אותה NN - לא להאמין לחושיה
- המכזיבים, ריח וטעם וגובה העיניים, והיא התחילה לנחש, ואף
- להמציא דברים על אנשים לפי צמידות הג'ינס, כמו דימון העושה
- בדיוק אותו-דבר עם דוכני הירקות שבשוק. היא גם איננה מתעכבת אצל
- שולחן הסנוקר שבפינה, או מכונות מירוצי הסוסים, המרכזים סביבם
- רק קאובויים ועורכי דין מזדקנים, או שמא זה אותו-דבר, אלא ניגשת
- בנחישות אל מכונת הטטרון, הגירסא המסחרית של הטטריס הביתי.
- כאילו גם היא בת-בית במקום הזה, היודעת בדיוק לשם מה באה ומה
- היא רוצה. היא מחפשת בעצבנות במעמקי ארנקה מטבעות המתאימים
- למכונה. תמיד הכיסים כבדים מעודף מטבעות קטנים, חוץ מכאשר
- צריכים אותם.
- שני סיבובים ראשונים עברו מהר מדי, וכבר היא כמו מורגלת
- בג'ויסטיק החדש ובשיטת הניקוד השונה. בסיבוב השלישי - מהיכן
- הגיעו לידה מטבעות נוספים כשהמעטים שקיבלה כעודף במונית אזלו לה
- - כבר הרגישה כמשחקת על מגרש מוכר, מלאת תזזית פתאומית ואמביציה
- מוזרה ולא מוכרת להוכיח את הישגיה במשחק בין מקצועני המקום.
- ואכן, ככל שמתחלפים ומתקדמים המסכים לרמה גבוהה יותר והיא צוברת
- נקודות, כך מתגודדים עוד ועוד נערים מאחורי גבה, נועצים עיניהם
- בעורפה, הבעתם מתחלפת מזלזול ושלוות-נפש מעושה להערכה ולעידוד
- מפרגן ומבטם אומר '!Hey Man, אולי בכל אופן היא שווה משהו,
- הקציצה הזאת שצצה לה משום-מקום.'
- המשחק נעשה מהיר, קשה ואפילו מפתיע. חיוכי סיפוק מלווים כל שורה
- המתמלאת ומצפצפת ונעלמת בביפ שמח, ועיקום-שפתיים כאשר נערמות
- קוביות שלא ברור מה יהיה גורלן, וכל-כולו תלוי בפיסת המזל שתצנח
- ברגע הבא מן התקרה. נקישות מגפיים עצבניות מלוות את המוסיקה
- שברקע, דומה שגם זו מאיצה את הקצב ומגבירה את קולה, לורי
- אנדרסון שרה בבית האמיצים, רציתי להגיד בית העליזים אבל נזכרתי
- שההוא היה כלוב, אפס ואחד אפס ואחד, יש קצב.
- בשלב מסוים, שלא כמו המשחק בבית, מתחיל המצב להסתבך כאשר צצות
- קוביות מכשילות בתחתית המסך בכל פעם שמתבצעת טעות. איך בעצם
- מאבחנת התוכנית ומגדירה מהי טעות שלה? וכמה קשה, או קל יהיה
- להוסיף את התחכום הזה גם לתוכנית המשחק שהיא מריצה אצלה במחשב?
- אין זה הזמן לשגות במחשבות על 'אופציות' חדשות, המתח רב, ותנועת
- האצבעות אכן מראה על אבדן שליטה, הסכנה שבאה מלמעלה הולכת
- ומתקרבת, עוד רגע ויסתיים מרחב הפעולה, תישללנה כל דרגות החופש
- של תנועת הקוביות, JJ קולטת ומבינה שעליה להשקיע את כל מידת
- הריכוז במשחק עצמו שהולך ומסתבך ושואב אותה לתוכו בכל כוחו.
- מאוחר מדי, אויש, השליטה נשמטת מבין האצבעות, מצב הקוביות
- וקרבתן לתקרה אינו מאפשר לה להמשיך עוד, כמו מפולת אבנים
- המדרדרת ומתרחשת ובאה אליה מהר גבוה, ודלת ברזל כבדה נטרקת
- בפניה בקול גדול.
- אנחת אכזבה והקלה פורצת מפיה ומגרונותיהם הניחרים של הצופים
- הבלתי קרואים המקיפים אותה במעגל הולך וקטן. אז היא פונה באופן
- אינסטינקטיבי לקהל המתגודד סביבה במעין השתחוות של ספורטאי בקו
- הגמר. פשר ההתפעלות שבקעה מכל עבר, התברר מיד כאשר פנתה שוב אל
- מכונת הטטרון. שמה הופיע שני ברשימת אלופי הנקודות של המשחק, זו
- הרשימה הנשמרת ומתעדכנת רק כאשר שחקן חדש מצליח להבקיע דרכו
- אליה, מנצנצת ומהבהבת, פרס למצטיינים, שוות-ערך לבוהק המטבעות
- המצלצלים ונאספים לערימות במכונות הימור. היא מחזירה מבטה לעבר
- החבורה. הצצה סורקת אחת מבהירה לה מיד מיהו אותו בעל השם הנמצא
- בראש הרשימה. לא קשה לזהות את מבטו המביע מחד חברות של שותפים
- למדליה ומאידך קנאה וחשדנות של מתחרים על המקום הראשון.
- גם לא היה צורך במלים. ג'אד. שמו נחרת בזיכרונה מהבהב בראש
- הרשימה. הוא לבש מעיל עור שחור והגיש לה את הקסדה שהיתה מונחת
- על מדף הכובעים, כמובן מאליו, וללא תנועות מיותרות, פסעה
- אחריו, מפשילה את שמלתה כדי לטפס לצידו על האופנוע המפואר, אליו
- שמה לב עוד לפני כניסתה למועדון.
|