| 123456789101112131415161718192021222324252627282930313233343536373839404142434445464748495051525354555657585960616263646566676869707172737475767778798081828384858687888990919293949596979899100101102103104105106107108109110111112113114115116117118119120121122123 |
- פרק4-חלום הג'ולות
-
- =============================================================
- SCHWARZWALD @ ד"ר קרנל :TO
- NEURON @ JJ :FROM
- SUBJECT: חלום הג'ולות
- =============================================================
- דוקטור, חלום כבקשתך. בהתחלה אני על אי בודד, רואה את הכבשים,
- ג'ולות בכל הצבעים שוברות את קרני השמש לרסיסים צבעוניים כמו
- בקליידוסקופ החדש שלי. פתאום אני לבושה שמלת בורדו, צרה במתניים
- ושוליים רחבים. ברגע מסוים אני אוספת את כל הג'ולות המתגלגלות
- סביב, בהן שיחקו מן הסתם כל האנשים, בוודאי שלא הכבשים, שיושבים
- עתה בזוגות או בשלשות על ספסלי האבן, משוחחים, שקועים זה בזה,
- גם אני כנראה לפני-כן הייתי חלק מאחד הזוגות, מדברת בכובד ראש
- על עניינים מאוד פרוזאיים, מושיטה את ידי וחובשת כובע, גם הוא
- בצבע בורדו, גם הוא רחב שוליים, אז אני שמה לב שהכובע בכלל לא
- שלי אלא של אדם זר, לא זוכרת של מי, כורעת ואוספת את כל הג'ולות
- אל שולי שמלתי, אוחזת בהם בשתי ידי, וממשיכה בהליכת כריעה
- כאווזה מעכסת, על קצות גבעולי הדשא הרענן, אני בלי תחתונים, עוד
- מקודם שמתי לב לריח הצמיחה החדשה, מתובל בטיפות גשם אחרונות שלא
- יבשו, מוסיפות אך חושניות וקרירות מדגדגת לערוותי המתלהטת
- מרפרוף הליטופים, גם תוך כדי כתיבת החלום, אני מתחממת כהוגן,
- וממשיכה להתרחק. פתאום אני שוב עירומה, הג'ולות שוב מפוזרות
- סביבי, איפה השמלה? איפה כל האנשים? אני מתפלשת בתוכן, בקרחת
- היער, בשמש חורפית, כמו בים, ואז באמת נהיה ים גדול, והוא פורץ
- אל עבר היבשה, והוא מציף את כל אשר בדרכו, ואני שוב על אי בודד,
- בחידלון מתוק ואינסופי.
- עוד כמה ג'ולות בודדות מתגלגלות לידי. וזהו.
- =============================================================
- Interactive Talk-Program loaded and started
- ____________________________________________________________
- בואי נתחיל עם הכובע. השמלה. זה יפה, JJ. אני רואה זאת כסימן
- נוסף למוכנות שלך בטיפול. יש התקדמות. יש פה רמז, ואפשר לצפות,
- שבעקבות החלפת הכובעים תחול איזו התפתחות, התחלפות, ויעלה התת-
- מודע על פני השטח ויעז להראות מן הפינה בה הוא מסתתר כעת.
- _____________________________________________________________
- אתה אופטימי, דוקטור. ואני דווקא חשבתי שהכובע, ששייך למישהו
- אחר, מקנה לי אופי זר. כאילו אני זה לא אני בעצם, אלא שוב איזה
- משחק.
- ____________________________________________________________
- הביטי, הכובע מכסה את כל האישיות, מקנה לה משמעות, ומי זה הזר,
- הזולת, בעל הכובע שאת חוויותיו את בוחרת לחוות, אם לא התת-מודע
- שלך? זה מתקשר אצלי גם לים. הים הוא סמל הלא-מודע הקולקטיבי,
- משום שמתחת לפני השטח החלקים כראי, מסתתרים תהומי תהומות. וגם
- בו יש רמז לחדירה, להצפה של הלא-מודע אל התודעה. זה כל כך מאיים
- עלייך בינתיים, ואולי אף מביך, כסוד אישי ונוראי, עד שאת מתרחקת
- אל האי הבודד שלך.
- ____________________________________________________________
- אני חושבת גם על הכובע כסמל לאדוניות. אני נזכרת איך היתה לי
- מין הרגשה טובה ונעימה כזאת כשהנחתי אותו על הראש. כאילו לרגע
- קט לקחתי לי את תפקיד האדון, וזה כבר מזמן היה לי חסר.
- ____________________________________________________________
- את זוכרת שסיפרת לי על משחק האדונים והמשרתים עם בן-זוגך? איך
- הרגשת אז? איזה תפקידים היית לוקחת לעצמך?
- ____________________________________________________________
- טוב, אז הרגשתי שהמשחק מושלם ומאוזן, אדונית ומשרתת הייתי
- לסירוגין, כך אהבתי את הנדנדה הזו בינינו. דווקא הפרידה הפכה
- אותי לשפחה. ההעלמות הבלתי מוסברת של NN. לא יכולתי לסבול את
- חוסר הידיעה ואת הריחוק, וויתרתי לחלוטין על הכובע, נשתפלתי לי
- לאיזה גוף חסר וויטליות וסטרוקטורה, והפעם אני מדברת בשפתך
- דוקטור, ואינני מסוגלת עוד להרגיש מה אני רוצה, חוץ מאשר להתחבר
- לאינפוזיה דיגיטלית של אובססיות, מול המחשב הארור הזה, בחיפושים
- ודיגדוגים אחר כל פיסת מידע. אה כן, וגם לשחק טטריס.
- ____________________________________________________________
- תמשיכי.
- ____________________________________________________________
- לא. אני רוצה לחזור אל החלום. העשבים. צמחי המריחואנה, אולי.
- אבל הרי אינני נוגעת בהם כבר שנים, מאז ש-NN נעלם. אז איך הם
- הגיעו לחלום? מה החידלון המתוק הזה עושה לי? התחושה מוכרת,
- מהמשחק, וגם מעישוני מסנסטיקו, המבט מן החוץ, החידלון.
- ____________________________________________________________
- שאלה לי אליך, JJ, כשאלתו הידועה של צ'ואנג-צה. אם תחצי את הנהר
- בסירה, וסירה ריקה תבוא מולך ותתנגש בסירתך, האם תתרגזי עליה?
- ____________________________________________________________
- לא.
- ____________________________________________________________
- ואם יהיה אדם בסירה שממול?
- ____________________________________________________________
- אז בטח שאצעק ואקלל ואתעצבן נורא.
- ____________________________________________________________
- נכון מאוד. וזה מסביר את ההשתוקקות לחידלון. במקרה הראשון לא
- התרגזת בכלל ובמקרה השני - מאוד מאוד, שכן בתחילה עמדת בפני
- הריק, ואחר-כך בפני המלא. אם בן-אדם היה מרוקן את עצמו, וכך
- משוטט בעולם הזה, מי יכול היה לפגוע בו?
- ____________________________________________________________
- נניח. ומהן הג'ולות לפי דעתך?
- ____________________________________________________________
- נו, מה את חושבת. חרסינות קרירות, סודות קטנים? ונוצצים?
- ומגרים?
- ____________________________________________________________
- ובגלל זה אני אוספת את כל הג'ולות בשולי השמלה? צמוד, צמוד אלי?
- ____________________________________________________________
- אולי. אבל איזה סודות את לוקחת איתך? חשבת פעם על מושג ה'סוד'
- בקשר למיסתורין---;lt&חרדת קודש---;lt&משחק?
- ____________________________________________________________
- לא חשבתי, אבל זה נשמע מעניין.
- _____________________________________________________________
- JJ, מה היו ההתנסויות שלך בזמן האחרון, בעולם הלא דיגיטלי?
- _____________________________________________________________
- כישלון חרוץ. אם כוונתך לחיבור שלי עם עצמי, הרי מה יותר גרוע
- מכך שכל התקרבות אל כן הציור מביאה עלי רעד בלתי-נעים, רגשי
- אשמה והתחמקות. ואם אתה שואל לגבי קשר חיצוני - גם שם הכישלון
- חרוץ ונחרץ. יצאתי אכן מהבית, פעמיים, בלילה. תחת חסותו של
- החושך המגונן, כביכול. ומצאתי את עצמי בתסריט דמיוני בהחלט,
- בסיטואציות של דרמה ושל משחק, ורק ג'אד מציל אותי.
- _____________________________________________________________
- JJ, מיהו ג'אד? האם גם הוא חלק מהחלום?
- _____________________________________________________________
- שאלה טובה. גם אני שואלת את עצמי.
- _____________________________________________________________
- ומה את עונה?
- _____________________________________________________________
- לך, או לי?
- _____________________________________________________________
- זה לא אותו הדבר?
- _____________________________________________________________
- טוב, בינינו, רק בינינו, ג'אד הוא חבר טוב באמת. הוא שמציל אותי
- מתסבוכות, משרה כבוד ואצילות-נפש על מצבים של שפלות הרוח. מעניק
- משמעות כשזו נעלמת בנבכי השממון והניכור.
- ואני דלוקה על האופנוע שלו.
- =============================================================
- End of Talk .....
- =============================================================
|
