| 123456789101112131415161718192021222324252627282930313233343536373839404142434445464748495051525354555657585960616263646566676869707172737475767778798081828384858687888990919293949596979899100101102103104105106107108109110111112113114115116117118119120121122123124125126127128129130131132133134135136137138139140141142143144145146147148149150151152153154155156157158159160161162163164165166167168169170171172173174175176177178179180181182183184185186187188189190191192193194195196197198199200201202203204205206207208209210211212213214215216217218219220221222223224225226227228229230231232233234235236237238239240241242243244245246247248249 |
- פרק16-שלט רחוק
-
- שולחן אפור, קירות לבנים שגם הם עצמם האפירו עם הזמן, גם פה
- רואים הכל בשחור-לבן, גם פה עיוורי צבעים למכביר, אורות ניאון,
- חדר משרדי פונקציונאלי, אי-שם במרכז הארץ. ברקע שידור לילי,
- שירים עבריים של חוצי חצות, המצלמה מתקרבת, פייד-אין, גבר צעיר
- מגולח שיער מתהלך בעצבנות, אולי זהו מצבו הטבעי, מודד את החדר
- בצעדים נמרצים, ומדי פעם פונה ומדבר בליווי תנועות ידיים חסרות
- איפוק, לעבר השולחן, שם יושב גבר מבוגר יותר, חזותו מזרחית,
- שערו מאפיר עד מלבין, אולי טרם זמן, לפחות אין לי קרחת הוא בטח
- חושב כאשר כף ידו מורמת כלפי מעלה ומלטפת את פדחתו מן המצח ועד
- לעורף, ועוד פעם.
- המוסיקה ברקע נחלשת וכאשר מתחיל להישמע קולו האינטימי/רדיופוני
- של המגיש הלילי, מתמקדת המצלמה בתנועות שפתיו של הבחור הצעיר,
- שפתו העליונה קפוצה תחת שפמון דקיק והשפה התחתונה משתפלת
- ומשאירה מקום קטן לספק, שמא יש גם רכות כלשהי מתחת למעטה
- החיצוני הקשוח, והקול מתחלף לרחש רקע של מכשירים חשמליים
- באקוסטיקה גרועה, הנבלע בקולו הנרגז של צחי.
- "עובדיה, אני לא מבין מה כל כך דחוף לקרוא לי באמצע הלילה,
- ובכלל איך מצאת אותי, מאיפה היה לך את מספר הטלפון?"
- "מאשתך."
- "אני לא מאמין."
- "מי שלא מאמין, שלא ילבש תחתונים! כמו שהיתה אומרת אמא שלי
- זיכרונה לברכה לאבא שלי ייבדל לחיים ארוכים, מסכן, לזה יקרא
- חיים?"
- "אתה ממש כמו ערבי, עם סלסולים ואימרות כנף, הולך סביב-סביב. אל
- תתחיל איתי עם הפתגמים שלך, ושל אמא שלך, אתה יודע שזה מעצבן
- אותי. מה היא אמרה לך, אשתי?"
- "היא אמרה שהלכת לשם עוד לפנות ערב, לחקור את האמא ושתי הבנות.
- היא האמינה שאני יודע על מה מדובר, וגם אני לרגע חשבתי שזה כך."
- "טוב, אתה יודע איך זה."
- "לא, אני לא יודע איך זה."
- וצחי מאריך בהסבריו 'איך זה', ומפליא בנפלאות כיבושיו.
- "די, נדבר על זה אחר-כך, נמאס לי לרקוד לפי החליל שמחלל אצלך
- בתוך המכנסיים. אתה שוכח מה זה נקרא לעבוד בשרותי הביטחון. אתה
- פשוט מהמם אותי. לא אתפלא אם בסוף יסתבר שאתה אימפוטנט, ושאתה
- מספר לי את כל המעשיות המיניות האלה כדי לעורר ולצחוק על תרח
- זקן, ככה אתה רואה אותי, איזה תרח זקן שמחלק פקודות."
- "יאללה, יאללה, CUT THE BULLSHIT, דבר, ספר מה העניין."
- "אני פשוט מאוד לא מבין את עצמי," נאנח ושוב מעביר את אצבעותיו
- בשערו הגזוז, "מה אני נותן לך לרדות בי ולדבר אלי ככה. טוב,
- תראה, יש לנו פה קלטת. אני רוצה שתבדוק אותה ברחל בתך הקטנה."
- "מה אתה מכניס את הבת שלי לזה?"
- "זה סתם ביטוי, איגנורנט שכמוך, בור ועם הארץ, לא לימדו אותך
- כלום בבית-ספר?"
- "די נו, תפסיק עם הקיטורים וההשמצות, אתה יודע טוב מאוד שאין לך
- פה מישהו יותר מוצלח, אחרת לא היית הופך עולמות כדי להשיג אותי
- באמצע הלילה. תודה, אולי יש לך אנשי שטח טובים, אבל אף אחד לא
- יעשה לך את עבודת הנמלים שאני עושה פה במשרד. מה אתה דואג, הרי
- אני פה עכשיו ואני אוציא אותך מהבוץ."
- "אל יתהלל חוגר כמפתח," שם ידו על פיו כילד שסרח בלשונו, "טוב,
- שב ותתחיל לעבוד. אתה זוכר את הכתבה של CBC על רעולי הפנים
- ששודרה בחדשות ביום שישי?"
- "כן, אחול מניוקים. אבל הרי הקלטנו את השידור הזה וכבר עברנו על
- הקסטה הזאת מיליון פעם. לפחות."
- "זו לא אותה הקסטה. מסתבר שהם הקרינו רק חלק ממנה, אתה יודע איך
- זה במחלקת החדשות, לחצים פוליטיים וכל השאר. קח את הקסטה
- שהקלטנו מהערוץ השני, שם הם שידרו אותה במלואה, חדשות מחו"ל,
- אתה יודע."
- "אמרתי לך שכדאי להשיג את הצילומים המקוריים מ-CBC. אמרתי לך
- כבר אז שאני יכול להשיג כל דבר מהם, דרך הפקידה שם, אני מכיר
- אותה מאוד מקרוב. מאוד מאוד."
- "לא מעניין אותי עכשיו עוד סיפור על הכיבושים שלך. אני לא רוצה
- להתעסק עם הרשתות הזרות כל זמן שאני לא חייב, הם הרי מחכים לנו
- בפינה. אבל סמוך עלי שבדקתי על הדקה ועל השנייה שזאת באמת הכתבה
- כולה. עכשיו תשמע, אני נועל אותך פה בחדר, ואין אמא ושתי בנות,
- ולא זהבה ושלושת הדובים, ואתה לא יוצא מפה, ולא מעניין אותי אם
- אתה עייף ותשוש כשור רבייה. אתה לא גומר מבלי שתגלה מה קורה
- בחלק שלא שודר בכתבה שבדקנו אז, ולפי תגובות הצופים שנבדקו בסקר
- שלנו, יש סיבה טובה להאמין שהיה שם עוד משהו."
- "בסדר, אבל רק אם אתה מפסיק להפגיז אותי בפתגמים ובמלים יפות.
- שמעתי עליכם כבר, כל האינטיליגנטים הערביסטים האלה, שפה מצוחצחת
- אבל תחתונים מלוכלכים." ומתיישב בקפיצה על הכסא במהופך, ומרפקיו
- על המשענת, ומפעיל את הווידאו בעזרת השלט-רחוק כשהוא עוצם עין
- בלתי מכוונת, וכאילו יורה, פוף!
-
- עובדיה עצמו יוצא מהחדר וסוגר את הדלת, מוציא מכיסו את המפתח
- וחושב פעמיים אם באמת ינעל אותה כפי שאיים לעשות, בסופו של דבר
- מוותר על הנעילה ומכניס את המפתח בחזרה לכיס, מתנהל בכבדות
- במסדרון החשוך, קולות מעטים ולא נעימים במיוחד מפריעים ושוברים
- את הדממה, והמצלמה מלווה אותו עד שנעלם מעבר לפינת המבוך.
- למחרת בבוקר מגיע עובדיה רענן ושערו עדיין רטוב ומסודר והוא
- מגולח למשעי. לעומתו יושב צחי רדום ומסמורטט ומונח ככביסת חורף
- המסרבת להתייבש בתוך הבית על משענת הכסא. צחי קופץ ומתנער כמי
- שתפסו אותו על חם, מטלטל את כף ידו כמי שאומר וואו, אתה לא יודע
- איזה דבר מדהים גיליתי. "בוקר טוב", אומר עובדיה. "מצטער על
- אתמול בלילה. אתה יודע שלא יכולתי אחרת, אם היתה לי ברירה הייתי
- דוחה את זה, אבל הביג בוס לא מוותר. הוא בעצמו שרץ פה כל הלילה
- בחדר הסמוך ושבר את הראש. נו, מה מצאת?"
- "אתה לא תאמין בחיים מה מצאתי. אבל בטח תגיד ש'טוב מראה עיניים
- ממשמע אוזניים' או איזה פתגם מאפן אחר, אז תכבה את האור ובוא,
- אני אראה לך משהו מדהים." ויורה בחולשה בשלט-רחוק לעבר הווידאו,
- בתוכו כבר נמצאת הקלטת שחרקה הלוך וחזור כל הלילה.
- צחי זוכר בעל-פה את מספר הפריים אליו הוא רוצה להגיע ומקיש אותו
- לשלט ה'חכם', כדי להגביר את הרושם. הוא מתחרט ומחזיר קצת אחורה,
- מראה לעובדיה שתי דקות במהירות רגילה.
- "טוב, מה מיוחד בזה," עובדיה מתפלא, "ביג דיל, הרי ראינו את
- התמונות האלו גם בקסטה הקודמת."
- "נכון, זה מה שמדהים. עכשיו נעצור לרגע על פריים מספר 2357,
- קבלו אותו!" ומושך באפו נחירה של תרועת נצחון.
- עובדיה משפשף את העיניים, לא קולט ברגע הראשון. צבעי הרקע של
- התמונה עוד משתלבים איכשהו עם שאר חלקי הכתבה, אבל התוכן כאילו
- איננו לקוח ממנה כלל, כתובית בצד ותמונה מצוירת, "מה קורה פה?"
- "כן, אל תחשוב שנדפקו לך העיניים. אתה רואה טוב מאוד. והנה, עוד
- אחד!" ומקדם לפריים 2387, "ועוד אחד."
- "אני לא מאמין."
- "אמרתי לך." אך אין זה הזמן להיזכר, שברגע זה ניצח צחי בהתערבות
- עתיקה, בה הבטיח להפתיע את עובדיה שחזר וטען, 'אחרי מה שאני כבר
- ראיתי בחיים שלי - אני מאמין לכל דבר'...
- "טוב, מי זה? מה זה? תסביר לי איך זה פועל."
- ומסביר. "זהו פנומן פסיכולוגי. אתה יודע שעינינו יוצרות את הרצף
- בין אוסף התמונות הבודדות אשר מוצגות בעשרותיהן בכל שנייה של
- שידור טלוויזיוני? אתה יודע שהבזקי תמונות יחידות בתוך הרצף
- הזה, איננו נקלט ואינו נראה בעינינו בכלל, אבל חודר לתודעתנו
- בדרך חמקמקה, כאילו יש מעקף אל תאי המוח, שבילים מסתוריים
- ואחוריים אל אותו המקום? אנחנו זוכרים ולא יודעים מאיפה!"
- ומוסיף: "כך עשו בסרט 'מגרש השדים', בדיוק באותה טכניקה שירבבו
- פנים מפלצתיות בין תמונות פניה הרכות והנעימות של הגיבורה, כדי
- ליצור את הרושם המחריד שרצו להשיג."
- "אז שום דבר לא קשור לחלקי הכתבה שנוספו בקסטה הזאת?"
- "לא. רק לעובדה שהיא שודרה בערוץ השני. אמרתי לך."
- " O.K. איך אנחנו מאתרים עכשיו מי משדר את זה?"
- "בכלל לא פשוט. אתה יכול להעמיד מכשיר מפענח בכל מקום שתרצה,
- ועדיין, שידורי UHF הם כל כך חזקים - שרק ימסכו ויבלבלו אותך.
- לעולם לא תצליח להצליב שני קווי שידור ולמצוא נקודת ציון, כי
- תמיד תיתקל בהרבה יותר קווים והרבה יותר הצטלבויות. זה לא כמו
- רדיו, אין מה לעשות."
- "לא איכפת לי. בוא ננסה. כבר שמעתי מקרים שהצליחו לשחזר את מקור
- היציאה של גל שידור."
- "אם סחבק אומר לך על משהו שהוא לא אפשרי אז תאמין. במקרה שלנו
- זה לא יעבוד. אני מציע מראש לא ללכת על זה, אני לא אוהב להיות
- לוזר. אתה יודע שבכל התערבות יש אחד פרייר ואחד שמוק. אני רוצה
- ללכת הפעם לפי הראש."
- "עוד ראש אחד כזה, ואבדנו. הרי מה יש לך בראש חוץ מסקס?"
- "לא, באמת, תקשיב רגע."
- "יאללה, דבר, דבר. אני מקשיב."
- "בוא נגיד שאוכלוסיית היעד היא ערביי ישראל. השגתי לנו את מפת
- המגברים שנמצאים באזור הערבי. כמה ישובים כבר יש? איזה שבעים
- מקסימום, והם מרוכזים בעיקר בגליל ובמשולש. אותם המגברים משמשים
- כל מיני ישובים, וביניהם גם ישובים יהודים ומחנות צבא וכו'.
- המגברים לא יודעים לעשות אפליה של דת ומדינה ודעה פוליטית, הם
- משדרים לכולם בלי אבחנה, לפי הרדיוס, לפי קילומטר מרובע.
- בישובים האלה אין לנו בעיה לעשות עבודת שטח ולחקור דעת קהל. זה
- מאוד נפוץ עכשיו, סקרי דעת קהל, אתה יודע. גם הם חייבים להיות
- מושפעים איכשהו מהמסר שהוצפן להם דרך התחת. אני אומר לך, זו ממש
- שטיפת מוח. הם נהיו מתוחכמים החריאטים האלה. בכל אופן, תראה,
- לפי התשובות לכמה שאלות שנכין עכשיו, נוכל לדעת באיזה איזורים
- שודר המסר המוצפן, וכשנדע בערך איפה זה, נוכל כבר להתמקד במקום
- מסוים ולמצוא יותר פרטים. מישהו כבר ידבר שם."
- "בטח, מישהו ידבר. ואם זה מהשטחים. מישהו ידבר אחרי מה שראית פה
- על רעולי הפנים?"
- "תראה, זה הדבר הכי טוב שאנחנו יכולים לעשות כרגע, אז בוא
- נתחיל."
- " O.K. בינתיים אני לא רוצה שתצא מפה איזה הדלפה או רמז
- לעיתונות. הבנת אותי? היחידים שיודעים הם אני ואתה. אתה ואני.
- זה הכל."
- "ממש. ומה עם הבחורה של ארכיון הקסטות?"
- "היא לא תעז."
- "ומה עם שיחת הטלפון שלך כשבררת אם הכתבה שודרה במלואה? שכחת
- שאלה בטלוויזיה הם ממזרים גדולים, אתה לא חושב שנדלקה להם איזה
- נורית אדומה? ומה עם..."
- "לא מעניין אותי, אף אחד לא הולך להרוס לי את החקירה הזאת."
- "הא."
-
- כשנתפרסמה הידיעה בעיתון על חשד בקבוצת פלסטינים שעלתה על תדר
- הטלוויזיה בעזרת אמצעי מיחשוב מתוחכמים על מנת להפיץ חומר
- תעמולתי אסור בקרב אוכלוסיית ערביי ישראל, ניצח צחי בשנית
- בהתערבות והצליח להפתיע את עובדיה שפלט בתדהמה "אני לא מאמין.
- עכשיו אנחנו באמת חייבים למצוא אותם, בחיי שהייתי מקצץ להם את
- הפרצוף אם הייתי מוצא אותם. ועוד עכשיו, כשהאמריקנים כאן
- בביקור. דווקא עכשיו זה צריך לקרות לי."
- "תירגע, תירגע. אף אחד לא עושה לך את זה באופן אישי. אנחנו
- נתפוש אותם ותוכל לעשות בהם מה שאתה רוצה."
- כאן בא לידי ביטוי הכושר האנאליטי של המודיעין הישראלי ויכולתם
- בהסקת מסקנות. הם כל כך מיומנים בהנהלת חשבונות ובחישובי
- פקטורים, שמיד מצאו שיש איזה גורם משפיע נוסף. אמנם גם סוכניהם
- כאילו נתבלבלה דעתם, שכן חלקם צפו גם הם באותם שידורים והושפעו
- מאותם פריימים בודדים שהשתחלו לשידור, ונחרצה דעתם למצוא את
- הנעלם, ואיתרו את הכפר. זיתונייה.
- הנטייה בתקשורת ליצור דמות של ארגון-על מתוחכם היתה נוחה לכולם.
- גם הסיפור הבדוי לפיו התעמולה המוסווית היא הפיצה קריאות 'אללה
- אכבר' יצרה את הרושם של גוף שיעי קיצוני, מה שאמור היה להבטיח
- לרודפים גיבוי פוליטי מחד, ומאידך להשאיר את המבוקשים במקומם.
- אך לא ולא, עובדיה וצחי הגיעו סקרנים חמומים, צמאי דם ודעת, ולא
- מצאו איש. החבורה נעלמה, תוכן הדיסק הושמד ונמצא רק וידאו ביתי
- רגיל ומיותם שבו כנראה השתמשו לעריכה. וגם זה לא בטוח.
-
- "מה עושים עכשיו?" עובדיה בדברי תוכחה, מחפש כיסוי-תחת מזדמן,
- או לחילופין מישהו להאשים אותו בפספוס המביש. "איך מוצאים אותם
- אם הם לא משתייכים לשום ארגון, לא מסתובבים באופן חריג מחוץ
- לתחום המחיה הטבעי והמזופת שלהם. בבוקר הם אולי עובדים בבניין
- של ההתנחלות בגבעה שממול, ובערב משדרים את דבר ה'מרד'. מה
- עושים?"
- "יש תקווה. אל תתייאש. מצאתי בפח איזו טיוטה מודפסת, אני מרגיש
- שזה יכול להוביל אותנו למשהו חשוב. הבעיה שאין בה שמות, רק
- קודים. סיפור מעניין, אולי נצליח להבין ממנו משהו."
- "אם זה סיפור שמעניין אותך, אז בטח יש בו סקס ופיקנטריה."
- "נכון מאוד. אז מה בכך? שב ותקרא, ותהנה גם אתה. בין כה וכה אין
- לנו מה לעשות פה יותר."
- עובדיה מדפדף ומרפרף, ובמבט מזלזל שואל את צחי ה'טכנוקרט
- והמודרני', "תגיד, זה לא נראה לך קצת כמו מדע בדיוני?"
- "מה פתאום? בסיפור הזה אין אפילו פרט טכני אחד שלא נתבצע כבר
- בפועל, ואם לא - אז באיזשהו מקום בעולם זה יכול לקרות עכשיו
- ולהתקיים באמת."
- "אם נניח שאכן קיימים מחשבים חכמים, כמו אוקסימורון ההוא,"
- ממשיך עובדיה להתגרות, "אז אולי הסיפור הזה בכלל נכתב על-ידי
- המחשב החכם אוקסימורון?"
- "ואם כן, מה זה משנה? עדיין אנחנו יכולים ללמוד ממנו הרבה מאוד
- על החבר'ה האלה. ואפילו עוד לא גמרת לקרוא, יאללה תמשיך."
- עובדיה ממשיך לקרוא, עדיין ספקן, ומגיע מהר מאוד לשאלת השאלות.
- "למה הכותב בוחר באופציה של המוות בסוף? אתה חושב שהוא מפחד
- מהאנשים שלהם? מאש"ף עצמו?"
- "אולי. הרי הם אוכלים שם אחד את השני. להיות אויב שלהם זה כמעט
- יותר טוב מאשר להיות חבר. ואולי זה באמת סתם סיום ספרותי
- ודרמאטי כזה?"
- "לא, הוא פשוט יודע שאנחנו נשיג אותו, ביי הוק אור ביי קרוק.
- בכל מקום בעולם בו ינסה להסתתר."
- "אני שמח שעברת לפתגמים באנגלית. יותר טוב מאידיש בכל אופן."
- "ויותר טוב ממה שאתה מעלה נושאים ספרותיים, אתה באמת כל כך
- תמים? תיכף תביא לי את מנחם פרי שינתח ויחתוך פיסקאות ומילים,
- ימציא פירושים, יגלגל נקודות ופסיקים ממקומם וימציא לך פרטים
- שלא קיימים, ועוד יכריז בסוף על תגלית מדהימה ומרעננת בעולם
- הספרות."
-
- "למה אתה מזלזל? אני דווקא נהנה לחפש בטקסט את התשובות. מבחינה
- ספרותית הרי NN יכול היה להשתייך למאפיה איטלקית או לעסוק
- בריגול מסחרי לטובת יפן, או משהו עם רוסיה. כל אחד מאלה יכול
- JJ היה להצדיק את נסיבות העלמותו ואת הסתגרותה האובססיבית של
- בסיפור. הייתי קורא לזה רשומון ממעלה שנייה."
- "זה רק בראש שלך. צא מזה. NN הוא פלסטיני. תודה שהוא פשוט הבין
- שאנחנו עולים עליו ושוב הקדים אותנו בשני צעדים. אבל אתה אומר
- שזה לא יעזור לו. אז שאלתי אותך כבר, מה אנחנו עושים?"
- "שמעת על השניים שנתפסו לא רחוק מטאבה ונהרגו באופן מסתורי? יש
- לנו מספיק סיבות להניח ש-NN הוא אחד מהם. אז בוא קודם כל נעדכן
- את הצינורות המקובלים, את המפקדים, את התקשורת, את המחשבים,
- ובמיוחד את טייגר. מבחינתם הבנאדם כבר מת, קפוט, קיבל את שלו.
- ומעבר לזה, אנחנו כבר נמשיך לחפש בדרכים שלנו, עד שנהיה בטוחים,
- הרי אנחנו יודעים שלמרות כל הטכנולוגיות המתקדמות, האזנות-סתר
- וצילומים, הנשק העיקרי שלנו היה ונשאר הסוכנים השתולים והסוכנים
- הכפולים."
- "נראה לי שאין מנוס ונצטרך להפעיל את ג'אד, הוא היחידי שיכול
- להוביל אותנו בכיוון הנכון."
- "אתה לא חושש שהוא יסתבך איתה? הרי JJ הזו כבר מיובשת הרבה זמן
- בלי גבר."
- "עזוב לרגע את מחשבות הזימה שלך. ג'אד הוא בדיוק הבנאדם שיכול
- לחשוף אותה, איפה היא גרה, מה היא עושה. ודרכה להוביל אותנו אל
- ".NN עקבותיו של
- "נו, נו, ג'אד עוד יוביל אותנו גם אל הדוקטור, אל קרנל."
- "שטויות, בחייך, הוא לא פונקציה בכלל. מקסימום פיקציה."
|
