| 123456789101112131415161718192021222324252627282930313233343536373839404142434445464748495051525354555657585960616263646566676869707172737475767778798081828384858687888990919293949596979899100101102103104105106107108109110111112113114115116117118119120121122123124125126127128129130131132133134135136137138139140141142143144145146147148149150151152153154155156157158159160161162163164165166167168169170171172173174175176177178179180181182183184185186187188189190191192193194195196197198199200201202203204205206207208209210211212213214215216217218219 |
- פרק10-ליילי
-
- הוי NN, אתה בעצמך סוס טרויאני שכמוך, איך לא חשבתי על זה מהרגע
- הראשון, הן בו בזמן שנחשדתי אני, ואפילו בצחוק, שמא נשתלתי
- בכוונה תחילה בטייק-היי, כבר אז היית אתה שתול על פלגי מים זכים
- של תמימותי? ואני כהלנה נהניתי מכתר מלכות צבעוני, וצבוע.
- ברזיל, באהיה, אה? כעסים גדולים כבר זרמו אל הים ומילאו אותו,
- התרוקנתי כבר מכל זעם ורעם ואגרסיות רעות. אתה איננו עוד, ואת
- אהבתי הגדולה שנותרה בי בטוהרה לא אזכה להעניק לך יותר. יה
- ערבי, פלסטיני אתה, קיבלתי אותך כבן-אדם ואתה התייחסת אלי כאל
- בת-עם. מה קרה לך?
- תמונתך הצבעונית והמוחשית שליוותה אותי כל השנים האלו מיטשטשת
- מול עיני בתוך ערפילי דמעותי המתייבשות. לרגע אחד אתה חובש כפיה
- ומניף דגל אדום-ירוק, וכבר אתה הופך לצללית מתפוגגת, שחור-לבן-
- אפור. איבדת את צבעיך. תווי פניך נעלמים עתה, חלק אחר חלק,
- ביחידות משמעותיות, כבר אתה קונטור, קו-חיצוני בלבד, זה כל מה
- שנשאר ממך. אללה ירחמו.
- ואני באבלי, אבל שעבר זמנו, שמוצה עד תומו עוד בטרם נוכחתי
- בוודאות בתעודת הפטירה של אהובי, אך כבר ידעתי את מותה, המוקדם
- מדי לטעמי, של אהבתי.
- מוזר שעד לפאריס הייתי צריכה להגיע, כדי להוודע אל אותן הרשומות
- המאשרות את מותך, NN, ופרישתך מן העולם, החושפות את סודותיך
- האיומים מימים. מכאיב להיתקל בקודים קצרים האומרים הכל בפסקנות.
- סיפור קלאסי היה אולי מוביל את הגיבורה לצעידה רגלית בבולוואר,
- ביום גשום, שם היתה מוצאת את עצמה פתאום בבית-קברות פריסאי
- אלגנטי, מול מצבת אבן בלתי מעובדת, שמו של NN אולי חרוט עליה
- בחריקה, אף שמתאים לו שלא יציינו את תאריך הלידה והמוות
- המדויקים על האבן הדוממת, אלא רק כתובת בזו הלשון הקצרה "כאן
- טמון NN, שם בדוי, שחי ומת בסוף המאה העשרים, אי-שם בתבל, ללא
- שורשים...", מוזר להיתקל בך שוב ברשומות חסרות חיים במקום כה
- בלתי-צפוי, והאם באמת זכית לשיר רגע לפני שהפתיעך מלאך המוות?
- הרי לשם כך רצית ללמוד לשיר, מתוק למות בים.
- באותו היום הפכתי להיות מרודפת לנרדפת. מתיירת אלמונית ברשתות
- תקשורת זרות, לנמלטת המחפשת עץ רחב צמרת, מקום מיסתור להיחבא
- בו. מבלשית עיקשת, לחשודה נעלמת. לא עוד איסוף ראיות, אלא
- טשטוש עקבות. סמוקה כאודם החמה השוקעת אל שטיח הבורדו בחדרי,
- עכשיו גם אני צוחקת. צחוק קשה, עור פני נמתח עד להיקרע, כולי
- מתבשלת מבפנים, בקושי מוציאה אוויר. אך יש מתיקות מסוימת במהפך
- הזה, פתאום נעים לי יותר להימלט מאשר לרדוף.
- וכך קרה שהפללתי את עצמי.
- בדרך חזרה מאוקסימורון, תוך פיק ברכיים ותעלות מצח חרוצות באבל
- וכאב, אני קולטת שעשיתי טעות איומה והשארתי את התוכנית שלי,
- שסללה לי את הדרך אל הקובץ החסוי, שכחתי אותה פועלת בתוך
- אוקסימורון, ולא רק זאת, אלא גם אי-נעימות גדולה, באג נוראי,
- עניין של פסיק או נקודה מיותרת בתוכנית, וזו שיכפלה את עצמה
- .UNIX-והולידה תוכנית-בת הזהה לה, כפי שנוהגות לעשות תוכניות ב
- האם לא חיכתה עד לסיום הנורמלי של בתה הצעירה. כאשר זו התעכבה
- בדרכיה העלומות, יצאה התוכנית המקורית מפעולה, יחד איתי כאשר
- .LOGOUT .ניתקתי את הקו
- והאמא השאירה את היתומה שלה מתרוצצת במחשב זר, קר, ומלא סכנות,
- וגם הבת הולידה ילדים, שהיו זהים לאמם מולידתם, וגם הם פרשו
- ממלאכתם בשכחת בניהם וחוזר חלילה, והמערכת נתמלאה בפרוססים
- יתומים מתרוצצים הלוך ושוב בנבכי הזיכרון, זומבי שמם, תופשים
- מקומות חשובים בטבלאות ומנצלים משאבים שנועדו למלאכות אחרות
- וחשובות לא פחות. ואני לשמחתי גיליתי את זה לפני כל אחד אחר
- וחזרתי להרוג אותם, מה שאמם לא השכילה לעשות, רשומות מעקב
- מיותרות. אך אבוי, מאוחר מדי, נתמלאו כבר טבלאות המערכת בזיכרון
- כמים רותחים גולשים, ונפל מחשב אוקסימורון. לעזאזל, זאת הפעם
- השנייה שאני מפוצצת את המחשב הזה. למזלי בצד התקרית המבישה,
- נפילתו של אוקסימורון מבטיחה שגם כאשר יעלו על עקבותי במחשבי
- קוברה או טייגר, יהיה הקשר איתו מנותק ולא יוכלו לדעת מהיכן
- הגעתי אליהם.
-
- את הקטע בעיתון ראיתי לראשונה כאשר הרמתי אותו בחצר כדי להחזירו
- לתיבת הדואר של השכנה, מכיוון שמחלק העיתונים עוד לא למד את
- תורת היחסות ועדיין הוא זורק אותם תוך כדי נסיעה על אופניו,
- מבלי לחשב את הזווית ואת המהירות. בעבר גרה שם טליה הבת של הזוג
- ליפשיץ שליוו את הורי מאז שבנו את הבית, והרחיבו אותו יחד
- כשהגיעו זמנים טובים יותר, ועזבו לעת זיקנה. עם טליה לא היו
- בעיות בענייני עיתונים וגם לא הפרעות בפרטיות ולמרות שלא היינו
- חברות בנפש קיבלנו אחת את שגעונותיה של השנייה כיאה לחברות מגיל
- הגן. מאז התחתנה טליה עם בחור עשיר ועזבה את הארץ, נמכר הבית
- לזקנה מעצבנת, גולדברג, שאיננה מפסיקה להתלונן על מחלק העיתונים
- המפספס את התיבה, ועל בעלה המפספס את האסלה, ועל השכנה, כלומר
- עלי, אשר מסוגרת בביתה ברוב מיסתורין ואיננה מנדבת די חרכים
- להצצה כדי לספק את סקרנותה ואת יצר הרכילאות. מזלי שאת NN לא
- הספיקה להכיר, אחרת היתה בוודאי חוקרת ללא לאות את אשר קרה לו,
- ולאן נעלם.
- אין זה סוד שאני מתנזרת מקריאת עיתונים זה זמן רב, ביחוד מאז
- נתלשתי מענייני דיומא ושקעתי בעולמי הפרטי כל כך. וכדרכם של אלו
- אשר אינם קוראים עיתונים באופן סדיר, גם אני חוטאת לעיתים במנהג
- המגוחך של הצצה חטופה בגב העיתון בידיהם של זרים. תאריך
- וכותרות. והפעם, כאילו בכוונה תחילה, אך רציתי להאמין שיד המקרה
- בדבר, צעקה מולי הכותרת: "חדירה ראשונה מסוגה למערכת הביטחון של
- מפקדת ארגון מחתרת מפורסם בבירה אירופית".
- ובאותיות קטנות יותר כותרת המשנה: "מבוכה בקרב הממונים על אבטחת
- מערכת המידע. אלמונים פרצו את כל המחסומים המתוחכמים ועושים בה
- כבשלהם".
- והתאריך - סוף השבוע שעבר.
- מבוכה בקרב הממונים? תסתכלו עלי ואולי תשנו את הפתיח ותכתבו
- עכשיו "מבוכה בקרב הפורצים האלמונים...". אבל מי שואל אותי, מי
- צריך את הכותרות שלי?
- ובאותיות קטנות עוד יותר, כתבינו, "סוכנות ידיעות זרה מאשימה את
- המוסד שביצע את החדירה כתגובה לפרשית קבוצת הפלסטינים אשר נמצאה
- חשודה בשידורי תעמולה תוך כדי שימוש במערכות מחשבים מתוחכמות...
- דובר משרד ראש הממשלה מוסר בתגובה, שככל הידוע אש"פ עצמו ביים
- את הפריצה, כתשובה להאשמות הללו...". ורק אני יודעת את פיתולי
- הקוברה, שחדרתי אליו מחד, ומאידך חילחל הוא לתוכי, להפוך את בני
- מעיי. או אז יזכירו העיתונאים בליקוק שפתיים חמדני את דבריה של
- אגאטה כריסטי אודות פענוח הפשע בספרות - הרוצח הוא האדם הכי
- פחות חשוד בעינינו, כפי שהמערכות הקלות ביותר לפריצה הן אלה
- החושבות עצמן למוגנות ביותר. וכל אשר עולה על דעתי ברגעים הבאים
- הן השיחות בבית במטבח, בסבר פנים כה רציני, אודות נקודת המחלוקת
- בנוגע לשותפות בפשע. אבא יושב בראש השולחן, וכמנהגו בארוחות
- הערב המשפחתיות מעלה כבדרך אגב את ההתלבטות התיאורטית בנושא כזה
- או אחר שהעסיק אותו היום בבית המשפט, תמיד מתחילים וגומרים
- בהגדרה שפשע פלילי הוא תוצאה של מעשה וכוונה, תמיד שניהם יחד,
- ולך תתלבט עכשיו בעניין הכוונה. דוגמא קיצונית שאבא תמיד נותן:
- אדם עומד מעליך ומבתר בסכין חדה את בטנך, יכול להיות שהוא רופא
- מנתח, ויכול להיות שהוא רוצח בדם קר. אותו המעשה, אבל הכוונה,
- אה הה... מצטט ומביא לדוגמא פסקי-דין קודמים, ומקשיב בחיוך, תוך
- כדי מתן ציונים, לשאלותינו הילדותיות.
- אך לא, מה זה עולה בדעתי? הן לא אגיע למצב של משפט וסנגוריה.
- נראה שאף אחד בעולם, אפילו מי שמכיר אותי היטב, לא יזהה את הקשר
- ביני לבין הגילוי המדהים. קוברה, היחידי שיודע, איבד ברגע
- הקריטי את הקשר עם אוקסימורון שהתמוטט ממש לפני רישום העדויות
- המפלילות. פרטים ממשיים לא נחשפו בעיתון, אם משום שלא נתבררו
- עדיין, או מפני הסתרה מכוונת מן הציבור כדי לאפשר את המשך
- החקירה. נדמה שאינם יודעים דבר. מגבבים אוסף נבוב של פירורים
- צדדיים, כאשר אין בידם חומר של ממש. הרי כל עיסוקה של הכתבה הוא
- בהגדרת אופי סטראוטיפי של פושעי מחשב, בהסבר שטחי של מושגים
- טכניים, ובניסיון חלוש להביא דוגמאות ממקרים דומים, קודמים.
- מזינים הם את עצמם, אמצעי התקשורת, אחד את השני במעגל סגור.
- בעיתון מצטטים את דברי המומחה מראיון טלוויזיוני שהעניק לכתבת
- זריזה, ובטלוויזיה וודאי משתמשים כהוכחה בגזרי עיתונות מודגשים
- במקומות המתאימים. אני אין לי טלוויזיה, אבל הרי הצצתי בעיתון.
- ובכן, מיהו "פושע מחשב" על פי דעתם המסודרת בקופסאות וסיווגים
- של עיתונאים ומומחים אחרים? קודם כל, הוא זכר, והוא לבן. מעניין
- מאוד.. מצוטט גם מומחה בינלאומי שחקר ומצא כי כל פשעי המחשב
- הידועים עד כה בוצעו על-ידי גברים בשנות העשרה המאוחרות שלהם,
- או מעט יותר מבוגרים, ורובם ככולם זכרים מפונקים מאז ילדותם,
- מנותקים מבחינה חברתית ורגשית, מעניין מאוד... ואשר יצרו לעצמם
- עולמות אלטרנטיביים כדי להתגבר על תחושות של דחייה, ואורח חייהם
- כרוך ביקיצה בשעה שתיים בצהריים והתמסרות מוחלטת אל המחשב עד
- לשעה ארבע לפנות בוקר, והם שותים שלושה ליטר של קוקה-קולה
- ביום... שטויות, אני הרי בוחלת במשקאות מוגזים. ובכל מקרה, כך
- מוסיף המומחה, נהוג להניח שהפורץ בא מתוך המערכת ולא מחוצה לה
- כאותו פקיד המועל ו'סוחב' מזומנים מהקופה במקום עבודתו. הא,הא.
- אם היו שואלים אותי להגדרת אב-טיפוס של 'פושעי מחשבים', הייתי
- אומרת שהם מטפסי הרים. וכמותם מונעים באמביציה, הרפתקנות
- וסקרנות, ובצורך שאינו נשלט, לכבוש פסגות בלתי-מושגות, להתמודד
- עם מכשולים טכניים ולגבור על הבלתי אפשרי. אלה הם טיפוסים שדבר
- נראה להם שווה ומעניין, רק אם חקרו בקרביו והבינו כיצד הוא
- פועל. אבל לא שואלים אותי. ואינני מרגישה עתה כמטפסת הרים גאה,
- אלא כפרד מטופש, חמור סלעים הררי המטפס על-פי תהום.
- ומבחינה ציבורית, מדוע אנשים כל כך מעוניינים לקרוא ולשמוע על
- פושעי מחשב מתוחכמים? מדוע הם מזדהים איתם ומעריצים אותם? הייתי
- שולחת אותם לראיין את ד"ר קרנל. הוא כבר היה חוזר אל המיתולוגיה
- ומזכיר בוודאי את פרומתיאוס. האם איננו מרגישים רתיעה מפני
- מקומם של המחשבים בחיינו וחלקם בבירוקרטיה השנואה עלינו כל כך?
- יאמר במבטא יקה כבד ובהכללות פסיכולוגיסטיות. וימשיך
- במיתולוגיה. הא לכם פרומתיאוס של העידן החדש, אשר הוצא להורג
- באכזריות כשסחב בגבורה את האש מקניינם של האלים, והביא אותה אל
- בני האנוש. כך נוח לנו לדבוק באגדות מיתולוגיות של גיבורים
- המנצחים את הגולם המאיים להקטין אותנו הקטנים בלאו הכי, אפילו
- ימות מוות אכזרי תחת עינוייו של זאוס - נצא אנו מורווחים.
- ואפילו אם תבוא פאנדורה היפה להעניש את בני האנוש על חטא גניבת
- האש, עדיין יצאו נשכרים?
-
- אין בדעתי לאבד את העשתונות, ויודעת בביטחון מלא את אשר עלי
- לבצע ברגעים הבאים. או כך לפחות נדמה לי, תוך שאני מתעלמת
- מההיסטריה הזוחלת מכפות רגלי אל ברכי הרועדות ומאיימת להתקיף את
- נפשי הפורחת. קופצת את כפות ידי לאגרופים ומנסה להתאושש ולעבור
- למצב בו אוכל לקבל החלטות, ולעשות את הדבר הנכון. בלתי אפשרי.
- כמה פעמים קמתי מן השטיח בהחלטיות של מעשה, חזרתי והתיישבתי
- בחוסר אונים, עוברת מחדר לחדר, צועדת מדוד-מדוד ואוכלת את
- ציפורני, מה קורה? מה קורה? אני חייבת להרגע ולחשוב בראש צלול.
- צריך להתרכז ולשחרר את העורף כדי לתת לראש לעוף ממני והלאה.
- לארגן כראוי את גופי, מקום משכנה של נשמתי המשקשקת, אשתטח אפיים
- ארצה כמוסלמי מתפלל למכה, גב מתיישר אחר כפות שלוחות למרחק,
- תרגיל אלכסנדרי המבטיח ליישר את צינור החמצן המוביל את הזרימה
- אל קודקודי, ומעלה. בדרך ההתרוממות בחזרה, והדם כבר זורם שוב
- ברקותי, בזווית עיני אני מציצה במראה, OK. עלי לשנות את זהותי.
- אין טעם לשקוע ברוב מחשבות על המשמעות של החלפת זהות, ובכל זאת,
- אני נגשת לארונית הספרים, אני מתייעצת עם מקס פריש, אני מציצה
- בכרכים עבים, מעניין מה אומרים הפסיכולוגים על הקשר בין שמו של
- אדם, שקיבל אותו עם הוולדו, לבין התפתחות אופיו וחייו בליווי
- אותו שם. כמובן, כמובן שעולה שאלת בחירת השמות לגיבורי הסיפור
- הזה, ומה מסתתר מאחוריהם, או שתגידו 'קודים', הלוואי והייתי
- יכולה עתה להקיש במקש ה-MEGAHIT ולקדם את העניינים ולפתור את
- הבלבולים, או שאשאיר את הפתרון הנלוז הזה לשים בפיו של ד"ר
- קרנל, כפי שעשיתי בזמנו לדימון. ואבא, אתה תתקשה לקבל את שינוי
- שמי שקיבלתי בהיוולדי, גם אמא נעלבה באופן אישי כשהייתי קטנה
- ורציתי לשנות את שמי, וקינאתי ורציתי לחקות את ביבי היתומה
- מדנמרק, בספר שכריכתו כחולה ובלויה, דפיו צהובים ואין בו איורים
- מטופשים של ספרי ילדים, ואבא שלה עצוב ומיותם גם הוא. ביבי
- שהחליפה את שמה עם חברתה תמורת מזוודה קטנה וטבעת.
- אין טעם לשקוע ברוב מחשבות על המשמעות של החלפת השם, אלא
- להתייחס לכך באופן מאוד ענייני, ומכיוון שכל הקשרים שלי עם
- העולם, בשלוש השנים האחרונות, מתרכזים במחשב אישי ובאחוריו -
- קשרי תחת מה שנקרא, מודם וחוט תקשורת החוצה - הרי ששינוי שמי,
- ביצוגו הדיגיטלי, ושם המחשב שלי, תוך כדי האפלה נוספת של מקום
- הימצאו ומספר זיהויו היחודי, אלו יספיקו בהחלט למטרת ההתחפשות
- הנחוצה. ובכל זאת, יש קושי מסוים להיפרד משמי הקודם, ואף קשה
- יותר לבחור ולהחליט מה יהיה שמי הייצוגי החדש, למרות שלפחות על
- פני השטח, כמו גם בכל קצות הרשת, אין זה משנה בכלל. השאלה
- המרכזית היא האם אשאר 'אותו הדבר' לאחר שינוי כזה?
- אני נזכרת בשיחה דומה שהתעוררה עם NN בנושא הזה. כרגיל, הוא
- החזיר לי בשאלה. נניח שאשאיל ממך את המכונית שלך, ובחשאי, וללא
- ידיעתך, אחליף כל חלק וחלקיק באחד אחר הזהה לו, האם החזרתי לך
- את אותה המכונית, או אחת אחרת? התחלתי לגמגם, איזו מין שאלה?
- תלוי... מה החלפת? אההמ, ואם החלפתי רק חלק אחד, הוא שואל, אז
- זה מסתדר לך? אז תואילי לקרוא לזה "אותו דבר", "אוטו דבר"? מיד
- הבנתי שהעיקר הוא לא שאלת הזהות, אלא האופן שבו אנחנו מגדירים
- את המושג "אותו דבר", הרי זהו עניין יחסי, ממש כמו פרדוקס
- הקרחת, אם נתלוש שערה מראש שעיר למהדרין, עדיין איננו קרח, ועוד
- שערה ועוד אחת, מתי יחול הרגע בו נסכים כולנו שזוהי קרחת
- מדופלמת? הנה תאי המוח, משתנים בכל רגע ורגע, האם פירושו של דבר
- שאנו מחליפים את זהותינו כל הזמן? NN, OK, הבנתי.
- האם זו פריבילגיה, או עונש? לבחור בעצמך את השם שלך, שמעתי על
- אחד באמריקה שרצה לשנות את שמו - למספר, ומשרד הפנים לא הרשה
- לו. מהיום יקרא שמי LAYLY, ואני משדרת, לא פחות ולא יותר, ממחשב
- ושמו LAYLY .AXON על שום מה? על שום דבר. כך סתם התחשק לי,
- צליל חדש, מרגיע אולי, נעים ומתנגן וטוב לא פחות מכל אחד אחר,
- ובכלל, 'למדים' מדלגים לי בראש כבר הרבה זמן. ו-AXON משום שאני
- חדלה להתעניין בנעשה בכל תא ותא בנפרד, בנוירונים, ובוחרת לעסוק
- במידע שעובר ביניהם, ובעוצמת הקשרים שמעניקה להם משמעות. אי
- אפשר לומר שחלומותי השתנו מאז, או חיי היומיומיים. ובכל זאת,
- באותו היום הפכתי להיות מרודפת לנרדפת.
|
