123456789101112131415161718192021222324252627282930313233343536373839404142434445464748495051525354555657585960616263646566676869707172737475767778798081828384858687888990919293949596979899100101102103104105106107108109110111112113114115116117118119120121122123124125126127128129130131132133134135136137138139140141142143144145146147148149150151152153154155156157158159160161162163164165166167168169170171172173174175176177178179180181182183184185186187188189190191192193194195196197198199200201202203204205206207208209210211212213214215216217218219220221222223224225226227228229230231232233234235236237238 |
- פרק25-דז'ה-וו אנאלוגי
-
- תחושת סיום ספר, האם היא תלויה אך ורק בקורות העלילה ובדינמיקה
- שלו? או שדי במישוש, ותחושת כובד בידנו הימנית, וביד שמאל קלו
- מעט הדפים המפרידים בינינו לבין הכריכה? בדומה לשאלה - מה יותר
- נכון, לדעת מתי תמות ולתכנן את חייך על פי כך, או להחטף במפתיע?
- בכל אופן, ככל שמספר הדפים שנותרו הולך וקטן ומבשר את סופו של
- הסיפור, בא לי לעסוק בסטטיסטיקה של סיומים. אני מהמר על מספר
- ,JJ מספר המופעים של השם ,SHU האותיות והתווים במכתבו האחרון של
- או מהו סה"כ השורות השוכנות במסלולים המגנטיים של הדיסק, ב-
- <DIRECTORY<br המכיל את קבצי חלק ב'. 1500. אין קל מזה. מפעילים את
- תוכנית WC (WordCount) הסופרת מילים שורות ואותיות, בקובץ אחד
- או בכולם, ובודקים אם צדקתי בהימורי. אכן טעיתי. 1893.
- לרגל הנסיעה נאלצתי ללוות את JJ באופן צמוד יותר. דבר אחד הוא
- לצפות בנינוחות מן הצד בעת חליפת מכתבים של הגיבורה, ושעות
- ארוכות במשחקיה, או לשלוח לה רמזים מתוכננים, ודבר אחר הוא לדעת
- שמזדמנת לה נסיעה בה עומדות לקרות התרחשויות רבות משמעות. עתה
- עלי לעקוב אחריה ולשים לב לכל פרט ופרט בהקפדה יתרה, אחרת לא
- אוכל עוד לשמור על אמינות בעיניכם הקוראים אשר אולי כבר חששו
- לדמיוני המגזים ובודה האגדות.
-
- JJ
- ===
- אנחנו טסים כמתוכנן לניו-יורק, עם חניית ביניים בפאריס. משצדו
- עיני את JJ על יד דלפק הכרטיסים, כבר הינחתי שאכן הננו עולים על
- אותה טיסה, ובחרתי לשמור על מרחק ראוי לשמו וראוי למצב של
- צמידות ומעקב העומד בפנינו. הסתובבתי לי בחנויות הפטורות ממכס,
- בשיגרה מוכרת של טרום טיסה, רק שם, ליד דוכן הסיגריות, הבחנתי
- לראשונה בדרכון שלקחתי בחפזון מהמגירה, בדרכון זה, השלישי, שמי,
- ג'אד, איננו מופיע כלל. איך לא חשבתי על זה קודם? הצצתי אל פניה
- של הקופאית, פן אמצע רמז לחשד כלשהו בעיניה. וטוב שלא חשבתי על
- כך קודם, שכן אישיותי המפוצלת בלאו הכי, היתה מתפלצת בהיווכחה
- שאינני סתם סוכן כפול, כי אם משולש, בהיותי גם השליח לדבר
- אווירה, לדבר סיפור העלילה.
- בטבעיות נעמדתי בתחילת התור לעלייה למטוס, מתוך ידיעה ש-JJ תהיה
- בוודאי בין האחרונים להגיע. הטיסה עברה עלי בתרדמה עמוקה, מרגע
- ההמראה ועד לנחיתה בפאריס, וכך גם התאוששתי מן העייפות הנילווית
- לסידורי הנסיעה המקדימים ומן המתח שבתיאום בין כל הגורמים, שהרי
- היה צורך לסנכרן בין כל הדמויות והזמנים והמקומות, דבר לא פשוט.
- JJ-בגמר הסידורים לחניית הביניים בפאריס, השעה בדיוק 11:11 ו
- למרבית ההפתעה עוזבת את השדה ועולה על מונית. אין זאת כי אם
- פספסתי משהו במכתביה אל ד"ר קרנל, ואולי נקבעה פגישתם להתקיים
- במקום אחר ולא בשדה התעופה. בדיעבד יסתבר שבחרה לבלות את זמן
- ההמתנה בחיפוש אחר הכיכר המצולמת באותה תמונה נעלמה שגילתה לה
- את הקשרו של אוקסימורון לפאריס. שם בכיכר לא עוד ישובים
- JJ ,קבצנייך שמחים' אלא זוג מאוהב מחובק ומנותק מן העולם'
- מפנטזת את פגישתה הקרובה עם אהובה, קו דמותו השברירי מתמלא תוכן
- וצבע וכולו מצטייר בגוונים נהדרים של מוחשיות, וריגושים של
- 'הרגע לפני'. אם תטיילי מסביב לכיכר תראי גגות וסילואטות
- רנסאנס, אם תציצי לשערי בתים יפגוש אולי מבטך בקונסיירג'
- שהושיטה את מפתחות החדר ל-NN כשהיה מתגורר שם בגיחותיו לפאריס.
- אם ואם ואם, אך לא, מבטה נעול, על הזוג בספסל, בדמותו המתממשת
- בקרוב של NN, ובהבטחה.
- אני כאמור נשארתי בשטח ה'טרנסיט'. צרפת היתה מן המדינות
- הראשונות שעשתה שימוש בתקשורת באופן המוני. את כל מאגרי המידע
- הם מיחשבו וכבר בתחילת שנות השמונים חילקו לכל בית ומוסד את ה-
- 'מיניטל' - מסופון כתום המתחבר לטלפון ודרכו מתבצעים כל
- הבירורים והחיפושים, הזמנת כרטיסים לרכבת ולאירועים ותקשורת
- לצמתי מחשבים. זה היה צעד המקדים את זמנו, של חינוך להמונים. כל
- זקנה ונער משתמשים ב-'מיניטל'. גם בשדה התעופה מפוזרים כאלו,
- ואני ניגש לשחק ולבחון את הצעצוע החביב.
- אבל הרי אינני מבין צרפתית והאופציות הניתנות לבחירה בתפריטי
- המסך של המיניטל נראות בעיני כשמות של מאכלים מסובכים ממטבחו של
- גורמה פרנסאוי, ולא כפעולות מחשב פשוטות של התמצאות בתוכנה.
- בוודאי נראיתי מוטרד, או לפחות מבולבל, משום שאז ניגש אלי אדם
- בגיל העמידה, לבוש חליפה אירופית שמרנית, ומציע לי את עזרתו
- במבטא ובחביבות שאינם אופיניים לצרפתים. שואל בנימוס האם אני
- מעוניין לראות מה הדבר הזה מסוגל לעשות? "בטח, תודה רבה," אני
- מופתע מהנדיבות. "אין בכך כלום," הוא אומר, "הרי שנינו מחכים."
- בתחילה הוא מראה לי את מסך ההתמצאות בשדה התעופה. זמני המראה
- ונחיתה, מיפוי של כל הקומות בשדה, ומיקומם של ה-'מיניטלים' -
- מהבהב באור כתום - ותחזית מזג האוויר ומשטרה ועזרה ראשונה. לאחר
- מכן הוא עובר לחיוג בטלפון ומדגים לי התקשרות אל הבנק ובירור
- יתרה, ואפילו ביצוע תנועות כספיות. אני מרגיש קצת כמו ילד כפר
- שיצא לבילוי בלונה-פארק עם הדוד שלו, והוא מיידע אותו אל מכונות
- המזל הנפלאות. "והמדפסת," אני שואל, "בשביל מה?"
- "אה, פשוט מאוד," הוא אומר, "בשביל לשמור העתק של הפעולות, כמו
- פקס למשל. הנה אשלח את סוף המאמר שלי להגהה ועריכה אל הקולגה
- שבמשרד." והוא מתקתק, והמדפסת מדפיסה, ומהצד השני נשלח לו הפקס.
- אני מתרחק הצידה כדי לא להפריע.
- "בוא, YOUNG MAN," הוא קורא לי. "סיימתי, בוא ואראה לך עוד
- פטנט. ניתן להשתמש במדפסת גם כדי להדפיס כרטיסי ביקור מהודרים,
- על פי הציורים שבמסך, פתרון אידיאלי לאנשי עסקים ממהרים ששכחו
- את כרטיסי הביקור בבית, והם הלא תעודת הביטוח והביטחון העצמי
- שלהם."
- מתייעץ איתי, "מה אתה אומר, לבחור מסגרת עבה או דקה, אותיות
- דפוס או כתב," ומשסיים לתכנן נותן בידי מטבעות שאשלשל לתוך
- המכונה כדי שזו תפיק מתוכה ותדפיס בו-ברגע את הכרטיסים. צ'יק,
- צ'יק, הם נזרקים למגירת הקיבול שבצד, אחד אחר השני כמו שטרות
- העוברים במכונת מיון מהירה. הוא אוסף אותם אל תוך ארנקו, מנפנף
- אלי בידו, "היה נעים מאוד, YOUNG MAN, ועכשיו תורך. שחק כרצונך,
- רק שלא תפסיד את הטיסה."
- חזרתי במבטי אל קופסת הפלאים, נשאר שם כרטיס אחד שאיחר לרדת,
- כלאחר יד הרמתי והצצתי בו. אוי לא! ד"ר קרנל, כתוב שם, ומתחתיו,
- קלינישר פסיכולוגה. רגע, אני רץ מיד אחריו, "ד"ר קרנל זה אתה,"
- מלמלתי אחריו, "אני חייב לשאול אותך כמה דברים, היית יכול לעזור
- לי עוד בפרשנות החלומות, גם לפתור ולהבין את פרשת JJ עם האבא
- שלה, היי, ד"ר קרנל!" אבל הוא כבר נבלע בצעדיו המכובדים בין עדר
- הנוסעים שירד זה עתה מהמטוס, כאשר קודקודו מפלס את דרכו ומבטו
- מופנה אל הרצפה. עוד עיני עוקבות אחריו ואני מבחין ב-JJ המתקרבת
- מולו, ממהרת, מבטה מחפש, ותיקה נשמט מידיה. ד"ר קרנל, אני רוצה
- לקרוא לו, תביט, היא ממש מולך, אבל הוא רחוק, כבר חלף על פניה.
- חצאיתה של JJ משתובבת בהתכופפה להרים את התיק ואני מנסה לנחש
- האם גם לפגישה הזאת יצאה בלי תחתונים, והם ממשיכים כל אחד
- לדרכו. אני מוריד בחזרה את ידיי שנופפו בהתרגשות ומסתכל מסביבי,
- שוב לבד, בגוף ראשון, לא עוד גיבורי מדברים אלא רק אני וקולי.
- אוי לא. אל תעשו לי את זה, ואל תגידו שבאמת רציתם שתקרה ביניהם
- הפגישה. הן רק אכזבה יכולה לצאת מכך. סיראנו לא גילה לרוקסאן את
- סוד מכתבי האהבה; פסיכה, לאחר שנתוודעה אל ארוס, כבר איננה אותה
- התמימה וחסרת האונים. אך ידעתי, רבותי, שתתחלקו לשני סוגים, אלה
- החושבים שפגישה עם הדוקטור היא חיונית ואלה המשוכנעים שהיא
- מיותרת. אני חוזר שוב אל מסופון המיניטל, ולצידו במגש המדפסת
- מונח העתק נשכח של הפקס ששלח ד"ר קרנל לפני רגעים ספורים לד"ר
- גרין הקולגה שבמכון. והא לכם סיומו:
- "...הבעיה האחרונה שעומדת בפני המטפל בהגיעו אל קו הגמר, אל חוף
- המבטחים, היא ההחלטה על הפסקת הטיפול, אך בעיה זו נחסכה ממני
- שכן הנסיבות הובילו לפגישה מוחמצת. שוב תופסת המטופלת את הפיקוד
- על חייה ואת היוזמה למילוי משאלותיה. כאשר מסתיים ניתוח והחולה
- נשאר ללא צלקות נראות לעין - סימן שהניתוח הצליח. טוב סיום מעין
- זה, מאשר כל הודאה והודיה על התהליך עצמו.
- הטיפול אינו יכול לסבול סוף שמח. כל סיום משאיר טעם של אפר, של
- מוות. כל סוף - מוות חסר טעם."
-
-
- NN
- =====
- ניו-יורק. השעון מחייך בראשי אולמות 11:11, שעות הטיסה נמחקו
- ונתאפסו בהפרש השעות שבין פאריס לניו-יורק, נבלעו לתוך ים של
- שעות אבודות שברחו מתוך החיים. NN יורד מן המטוס בצעדים קלילים
- ועיניו מחפשות את רציף 2B ופרח בדש בגדו כמובטח, כמה בנאלי. הוא
- נראה כמו חתן. מזמזם לעצמו ניגון מתקתק ששמע בעת הנחיתה, צועד
- אל עבר אולם קבלת הנוסעים ומלביש על פניו את חיוכו שהתכונן לו
- מול המראה כבר מלפני צאתו לדרך, בדיוק כפי שרצה להראות בפגישתו
- הראשונה עם LAYLY. וניגון מוסיקת הנחיתה מצעיד אותו לעברה.
- ירית הצלף לא נשמעה אך הגופה צנחה מיד, מעכבת את הנוסעים
- הדוהרים אל דוכני בדיקת הדרכונים. אין ספק ששדות תעופה הם מקום
- קלאסי לטרוריסטים, הם שדות הקרב של המאה העשרים. בכך עוד הספיק
- להרהר ברגע נפילתו, ולרגע לא היה בטוח שהוא הוא עצמו ולא אחר,
- העומד לנפוח את נשמתו שהרי מת כבר מזמן מזמן, זומבי כמו שאמרנו,
- תשאלו בפאריס, תבדקו אפילו ברשומות הקבצים של אוקסימורון. אך
- לעזאזל, למה נדבק לו דווקא השיר האידיוטי הזה לראש, אהה כמה
- אבסורדי הדבר, לא ניגון בעל מסר משמעותי, סתם מנגינה של מטוסים
- ומעליות וסופרמרקטים, בוודאי שלא זו המוסיקה אותה איחל לעצמו
- בתכנונים הכי פרועים של המוות...
- ועוד הספיק לתמוה, תוך כדי התקהלות אנשי הביטחון ומרוצתם עם
- מכשירי הקשר, מה פתרונה של החידה, האם יש בעולם יותר אנשים מתים
- או יותר חיים, עוד הוא מתפלא כמה ארוך זמן הנפילה וכמה רבות
- המחשבות הצפות בו, בסרטים זה נראה כהרף עין המספיק לאנחת גניחה
- או לכל היותר משפט מפתח על טיבו של האדם. חשבון פשוט ומהיר מורה
- שעד עתה רבו המתים מן החיים, אך גידול אקספוננציאלי באוכלוסיית
- כדור הארץ (340 מיליון בשנת 1000, 3 ביליון ב-1960, ו-6
- ביליון ב-1990) מוכיח שבקרוב מאוד ישתנה היחס הזה. אם כך, מה
- חבל - בהתווספו אל מניין המתים הוא איננו משנה כהוא זה את
- התשובה לחידה שהעסיקה את החבר'ה בסנסטיקו.
- שדה התעופה נסגר הרמטית ובאופן מיידי. יעילות רבה ניכרת בתכונת
- השוטרים ונערי הביטחון המחופשים בחליפות מעונבות. JJ מרוחקת
- מזירת הפעילות ומסוגרת באולם ההמתנה, צופה מן השוליים בהתרחשות,
- מבעד לדלתות הזכוכית. צופרי אמבולנסים ומכוניות שיטור מרוקנים
- את מחשבותיה לכדי בהייה מטומטמת. בדלפק בדיקת הדרכונים מסתופפים
- שוטרים ופקידים, מעבירים מידע ממכשירי הקשר המשדרים מהזירה אל
- הפקידה המזינה ושולפת נתונים במסוף הגבולות.
- קידוד פרטים אישים:
- - מבנה גוף - כך וכך,
- - תווי פנים - כאלה וכאלה,
- ,CASUAL - לבוש -
- - סימני זיהוי מיוחדים - פרח בדש הבגד העליון
- - כתובת קעקע על הירך
- שנטשטשה באופן תמוה בשטוף הדם את הגופה
- - תעודות זיהוי - אין - קוד 29.
- - מסמכים אחרים - אין - קוד 34.
-
- והפקידה איננה מתאפקת מחיוך אפסילוני, האם כולנו נידונים
- להיוולד, לחיות ולמות כרשומות נתונים במחשב? וממתי כתובת קעקע
- נשטפת ונמסה?
-
-
- SHU
- ====
- שדה התעופה בניו-יורק נשאר סגור ומנותק שעות רבות, מחזה
- אבסורדי. עליתם של נוסעים חדשים נמנעת, והטיסה חוזרת ריקה
- לישראל. כלומר לא ריקה לגמרי. JJ באגף הנוסעים, ואני, עם דרכון
- ששמי ג'אד אף לא מוזכר בו - באגף העסקים. ישובים כל אחד לאורכה
- של שורת מושבים ברווחה רבה. JJ שקועה בתנומה המומה בעוד אני
- מנחש סופים וממציא הרהורי סיכום. הדיילת היחידה שלרשותנו, עייפה
- אך משועשעת מהמצב, כבר ראתה בשנות עבודתה אנשי עסקים שיצאו
- לפגישה אחת בחו"ל וחזרו לאחר יממה, אבל לחזור מיד מבלי לצאת
- אפילו משטח שדה התעופה? היא מפטירה "דברים משונים מזדמנים
- בעבודה הזאת."
- נחיתה רוטינית.
- <JJ<br עולה על אוטובוס מס' 90 משדה התעופה אל הבית, כנראה שזקוקה
- לנסיעה בין מזבלות לריחות פרדסים כדי להשלים את הנחיתה. ואני
- ממהר ומקדים אותה, לוקח מונית עד לביתה. עוד דבר אחד אני חייב
- לעצמי - אורח לא קרוא בביתה שמעולם לא פקדתיו אך הוא אינו ממש
- זר לי. אני מוצא את ממלכתה של JJ ממש כפי שדמיינתי ותיארתי
- אותה, ניגש מיד אל המחשב, אל הזירה האמיתית. עוד עלי לחוות כמוה
- גם את ההתקשרות לאוקסימורון לפני שיגמר הסיפור ואני טרם זכיתי
- לכך. אני מפעיל את תוכנת התקשורת, מספרו של אוקסימורון נמצא
- בטבלה מקודדת מראש, אליו מחייג המודם, ודרכו אני מגיע אל מחשבי
- קוברה וטייגר, ממש בעקבות צעדיה של JJ, ומחפש כמובן עדכונים
- כלשהם לרשומותיו של NN. אין זכר ואין זיכרון. לא מת ולא חי.
- הרשומות נעלמו כלא היו, נמוגו בערפל העתיד.
- אתם אשר האמנתם שתפקידו של החלום להתממש, ויעודה של הסימולציה
- להתרחש - תגידו, האם כבר נפגשו פלסטינים עם ישראלים, גרמנים עם
- צרפתים, גרוזינים עם רוסים, חרגולים עם פרפרים? לכו הביתה
- להסתכל בעיני יקירכם ושאלו מי אתה בכלל? האם אנו מכירים? נעים
- מאוד. ועוד תשאלו האם יש בכלל דבר כזה כמו צ'אנס נוסף. האם היה
- מלכתחילה. או במילים אחרות, אם אמיתית היא התקווה המלווה פרידה
- כואבת, שיבוא יום וניפגש, ועולמנו יתחבר לו בביטחה לעולם ועד,
- והכל יסתדר. כמו שהאמנתם כשנגמרה קייטנת הקיץ ונפרדתם מאהבה
- ראשונה, ונשבעתם אמונים והבטחות להתכתב ולשלוח מתנות ולקרוא את
- אותם ספרים ולספר הכל הכל ולהיפגש מחדש ואז בטח נתחתן. הכל
- יסתדר. או שניגזר עלינו לקחת חלק במשחק הסימולציה הענקי הזה,
- כדמויות מיתולוגיות בגרפיקה משובחת ורזולוציה גבוהה.
- כאשר JJ מגיעה, ואני בקושי הספקתי לכבות את האורות והמכשירים,
- ולהסתלק מבלי שעלה בידי אף לסגור את השער מאחורי - רק להסתתר
- מאחורי הגדר בחסות החשיכה, והיא, JJ מתקרבת ומתפלאת שהשער פתוח
- ומתבוננת סביבה, אני רואה בינתיים את השכנה המעצבנת ההיא,
- הגולדברגית, מתקרבת אל JJ בקפיצות ובצוויחות קטנות ובלתי
- מובנות, מנפנפת באיזו מעטפה. בטח ישבה לה בחלון כהרגלה בעמדת
- היכון עד שראתה אותה חוזרת הביתה.
- "גיברת," היא צועקת ל-JJ, ששה לתקוע את אפה אצל השכנה הבלתי
- מתמסרת. "גיברת, מישהו היה פה והשאיר משהו בשבילך. אמרתי לו
- שבטח יצאת רק לחוף, שככה את עושה תמיד, שאף פעם את לא הולכת
- להרבה זמן מהבית. אבל הוא לא רצה לחכות. והוא השאיר את זה."
- "מי זה היה? איך הוא נראה?"
- "לא יודעת, כזה שחרחר, אולי דרום אמריקאי. אני חושבת. לפי הריח.
- את יודעת, גם בעלי משם, מאז שהיינו ילדים אני מכירה אותם בריח
- שלהם. אולי עולה חדש, לפי המבטא. הוא קרא לך בשם 'ליילי' אבל
- ידעתי שהוא מתכוון אליך. דווקא בחור יפה. נו? נו?"
- <JJ<br לוקחת בידה את המעטפה, ונכנסת הביתה. לא נראה שיש לה עוד
- סבלנות לקשקושיה של השכנה. על המעטפה מצויר מספר ומשוכפל פעמים
- רבות, ובתוכה דיסקט, משחק מבוכים חדש. ההליכה במבוך, כמוה
- ככתיבת הסיפור, בוחרים דרך והולכים אתה עד למבוי סתום, אז
- JJ .חוזרים ומתחילים מחדש, תמיד יש סוף, אך לאו דווקא פתרון
- איננה מעתיקה אותו חס וחלילה לדיסק הקשיח הקבוע בתוך המחשב, אלא
- מפעילה אותו ישירות מתוך הדיסקט, ומתחילה לשחק.
-
- אל תאמינו לריחות ילדות.
|