123456789101112131415161718192021222324252627282930313233343536373839404142434445464748495051525354555657585960616263646566676869707172737475767778798081828384858687888990919293949596979899100101102103104105106107108109110111112113114115116117118119120121122123124125126127128129130131132133134135136137138139140141142143144145146147148149150151152153154155156157158159160161162163164165166167168169170171172173174175176177178179180181182183184185186187188189190191192193194195196 |
- פרק11-חולצה קרועה
-
- =============================================================
- SCHWARZWALD @ ד"ר קרנל :TO
- AXON @ LAYLY :FROM
- SUBJECT: חולצה קרועה
- =============================================================
- שלום דוקטור,
- חלמתי חלום נוראי. אני עומדת על קצות אצבעותי בתוך קהל גדול,
- המריע בקולי קולות למישהו או משהו הנמצא על הבמה שבאופק. מזג
- האוויר אפור ומעונן. גם אני מניפה את ידי כמו כולם. פתאום אני
- נבהלת נורא. קרע ענקי, חור גדול, מבקע את שרוול החולצה, שחורה
- עם פרחים קטנים לבנים, בית שחיי נגלה כולו, חשוף במלוא בושתו,
- מרוב בהלה אינני מסוגלת אפילו להוריד את היד, וכל כך מפוחדת מכל
- העיניים המצויות מסביב, שיראו את החור הנוראי.
- אני ילדה בחלום, או נערה.
- ולמרות שכולם פונים אל הבמה, ואפילו שעל הגדר עומדות בובות
- עירומות בעצמן, אני מרגישה ממש גרוע, ובורחת לי בצעדים כבדים
- ואחוריים, עם הגב לכיוון שביל הבריחה הצפוף ורצוף המכשולים,
- מתנשמת ומתנשפת, עכשיו אני שמה לב שרגלי נתונות בזוג סקטים
- מהירים ואני טסה אחורנית על קוגלגרים חסרי יציבות, ידיי עדיין
- מורמות ומתנפנפות כמבוהלות והחור בחולצה הולך ומתרחב, וכולם
- מסתכלים, וגרוני נחנק ומוציא קולות מוזרים וחנוקים, גרוניים
- ומסולסלים, כקולו של המואזין הקורא לתפילה, אבל הרבה סכנה ופחד
- יוצא ביללות הללו, בגבי אני נתקלת בסולם גבוה, מטפסת עליו, שמה
- לב לפתע שאני עולה ויורדת בסולם עם אמא שלי ועם אבא שלי. גם הם
- מתנשפים.
- =============================================================
- Interactive Talk-Program loaded and started
- =============================================================
- שוב הגענו אל הסודות. סוד הוא גם סוג של משחק. מה יש לך להסתי
- JJ. הנה פורץ לו התת שלך ומציף את המודעות. מה יקרה אם תתמסרי
- אליו? איזה דבר נורא עלול להתגלות? אני מנסה לנחש מדוע שינית את
- שמך ואת קוד הזיהוי שלך בראש המכתב. מאוד הופתעתי לקבל היום את
- החלום שלך והוא נשלח מכתובת חדשה.
- _____________________________________________________________
- אני לא יודעת מה יש לי להחביא. אבל זה מפחיד. ואינני רוצה
- להתייחס כעת לשאלת שינוי השם והזיהוי, זה עניין טכני בלבד.
- _____________________________________________________________
- תהיי JJ או LAYLY, אך ספרי לי בכנות, אגב אובדן שליטה, כיצד את
- מקיימת את עצמך בשלוש השנים הללו של הסתגרות.
- _____________________________________________________________
- מה זאת אומרת, כיצד אני מתקיימת? הרי עומדים לרשותי כל הרווחים
- והחסכונות שנותרו מחברת אומגה. אבל באמת, כמו שינוי השם, זה
- עניין טכני בלבד. זו גם לא הפעם הראשונה שחלמתי על החור בחולצה.
- מאז ומתמיד מופיעה התמונה המבהילה הזאת בלילותי.
- _____________________________________________________________
- מעניין מדוע את בורחת עם הגב? עד עכשיו עשית הכל, לפחות בחלומות
- שכתבת עליהם, עם הפנים קדימה, עם המבט ישר והעיניים פקוחות.
- _____________________________________________________________
- תמיד חייבת להשגיח שלא יפנו את מבטם אלי. שלא יציצו, שלא יגלו.
- _____________________________________________________________
- ואת חושבת שבאמת תוכלי לשלוט במבטיהם? הרי הם מרוכזים כל כך
- בדבר אחר, בבובות העירומות, בעצמם. ואם בכל זאת יפנו את עיניהם?
- Let go. אולי זה מה שניסית להשיג כשבחרת לך בשם חדש. אולי חשבת
- שאם תהיי מישהו אחר תוכלי לוותר על הצורך בשליטה מוחלטת במצב.
- ____________________________________________________________
- אם אני זה לא עצמי, אז מי אני בעצם?
- ____________________________________________________________
- אולי זו מישהי שמוצאת חן בעינייך? היית רוצה להכיר אותה?
- מעוניינת להתחבר אתה?
- ____________________________________________________________
- לפעמים אני מרגישה שאתה יותר מדי PATRONIZING. אז אני ממש מתעבת
- אותך על כך. עכשיו למשל יש בי כל כך הרבה כעס שהייתי רוצה
- להפסיק את הטיפול להיום.
- _____________________________________________________________
- זו תחושה לגיטימית. ואל תתעצבני עוד יותר, כשאגיד שזה בסדר
- ואפילו צפוי, שתתעבי אותי לפעמים. אם לא יכולת להרגיש כלפי
- התנגדות וכעס, הייתי מרוחק בגדר אחד שהוא עליון ואלוהי לגבייך,
- אולי כמו ההורים שלך, כזה דבר שאי אפשר לגעת בו.
- אבל אני לא חושב שזה רעיון טוב להפסיק את השיחה שלנו עכשיו. את
- אמנם יכולה לשתוק עד לביפ הסיום, אבל עדיין אדע אם את מחוברת,
- לפי הכוכב המהבהב בקצה המסך כל זמן שהתקשורת מתקיימת. ואת יכולה
- גם ללכת עם מה שקורה לך עכשיו ולא להחמיץ את השער שנפתח בפניך,
- גם אם הוא חשוך ומפחיד קצת. זו בחירה שלך.
- בכלל, היחסים שאנו יוצרים בינינו במהלך הטיפול, אמורים לתת לנו
- הבנה ליחסים שלך במציאות, וכל מה שקורה לנו פה יאיר את דרכך.
- _____________________________________________________________
-
- *
- ארבע דקות עוברות, המסך של ד"ר קרנל ריק, הכוכב עדיין מנצנץ...
- _____________________________________________________________
- OK. דוקטור. אני רוצה לשאול אותך עוד משהו. אתה עוד שם בכלל?
- _____________________________________________________________
-
- *
- ארבע דקות נוספות, המסך של JJ ריק, הכוכב עדיין מנצנץ...
- _____________________________________________________________
- אוי לי כי נרדמתי, חושב הדוקטור בנערו את ראשו לסלק את הנמנום,
- וזו לא הפעם הראשונה. ארבע דקות נעלמות. הכוכב מנצנץ, ומצפוני
- מתכווץ, מעין היפנוזה עצמית מול המסך השוקט והמהבהב. ואיך אוכל
- לתמוך ולפתוח את JJ אם גם אני בעצמי מתנתק וחולם לי בהקיץ?
- בתוכי ידעתי, יותר מאוחר, לאחר שיחות הבהרה עם הזוג פסובר,
- שהתרדמה היא אולי סימפטום השייך לי, אך סיבתה נובעת מניסיונותיה
- של JJ להתגונן, להעמיד פנים שהיא חסרת עניין ומסרבת לשתף פעולה
- איתי, כדי לסוכך על ההעברה האירוטית שלה אלי. מעין העברת-נגד.
- בתוכי גם ידעתי שלא הייתי צריך להתנצל, הבנתי שהיה עלי להמתין
- ולראות מה תהיה תגובתה על ההתנתקות שלי, במקום למהר ולהרעיף
- עליה את התנצלותי. אולי אנליטיקאים מהסוג החנון והרחום היו
- מצדיקים את מעשי, יפה שהודית בטעותך, היו אומרים, הוכחת שגם אתה
- בשר ודם. אבל, יזעקו המחמירים, נטלת מהמטופלת שלך את חירותה,
- כאילו העדפת לטפל בבעיה שלך, ולא שלה, מה שמנוגד לברית הראשונה
- שהנהגתם ביניכם...
-
- .JJ ארבע דקות של השתבצות, 'ב' דגושה, מלשון תשבצים, עוברות על
- ארבע דקות ארוכות של 240 שניות, של מחשבה שנייה. מה עם הכסף?
- למה ד"ר קרנל שואל דווקא עכשיו ממה היא מתקיימת? היא הרי בעצמה
- יודעת שתעבורנה כחמש שנים, עד שידלדלו מקורות המימון שלה.
- ולמרות שכבר נוכחה לדעת שהטיפול סוטה מתכנונים ותחזיות, התפלאה,
- משום שערימת ספרי הפסיכולוגיה שעל השטיח, על-פיה היא ממציאה
- פירושי חלומות ותשובות מקצועיות, וקווים לדמותו של המטפל, עדיין
- לא נערמה ולא הגיעה לשלב בו עוסקים בכסף וקיום.
-
- * ואחרי ארבע דקות
- _____________________________________________________________
- SORRY, JJ. אני עייף ומוטרד. אל-זו עכשיו אני פה, ואענה לשאלתך.
- _____________________________________________________________
-
- אבל לפני השאלה דוקטור, עוד שאלה. למה החלומות כה חשובים
- בעיניך?
- _____________________________________________________________
- הביטי JJ, האנאליזה של החלום איננה תרגיל חשיבה סתמי, אלא גילוי
- והעלאה אל התודעה, של תכנים שלא היו מודעים לפני-כן, ויש להם
- חשיבות בפענוח של האישיות ובטיפול בה. אנחנו משוטטים בעולמות
- החלום שלך, עד שנמצא פירושים, אולי תשובות. אנחנו הרי מחפשים
- איזה דבר עתיק וקדום, הנסתר עדיין מאיתנו, אבל יתגלה במוקדם או
- במאוחר, למשל משהו שיסביר לנו חווית ילדות מודחקת שנתעוררה
- דווקא עם הפרידה מ-NN. לא סתם, לא פתאום, הפכת לעלה מבוהל נידף
- ברוח, בהישארך לבד אחרי עזיבתו אותך.
- ____________________________________________________________
- וההורים, איך הם פלשו לחלום שלי?
- _____________________________________________________________
- אני אוהב בהחלט את הקטע עם ההורים שלך על הסולם. JJ, את עכשיו
- במשבר. היוודעות אל מותו של NN, ערביותו. ואת שבה אל ההורים.
- רגרסיה משמעה פירוק לגורמים שקשה מאוד להשתחרר מאחיזתם, כי
- הפרה-היסטוריה כבדה מכדי לעוף בעצמה, וזקוקה למדרגות ולסולמות.
- זה טוב שאת חוזרת לחלקים בלתי גמורים בילדות, בלווית ההורים, כך
- יצאו החלקים האלה, החיים עדיין בקירבך, מההיבט האינפנטילי,
- ויבואו על תיקונם. זה טוב. מה דעתך לצייר לי את החלומות שלך? את
- יכולה לשלוח לי אותם בדואר.
- _____________________________________________________________
- אתה יודע שהפסקתי לצייר. למה אתה שופך לי מלח על הפצעים? וחוץ
- מזה, אם כבר אצליח לחזור ולצייר, אעשה זאת עם התוכנה הגראפית
- החדשה שלי, ואשלח לך בדרכים המקובלות עלינו.
- =============================================================
- End of Talk
- =============================================================
-
- צפצוף הביפ. וצפצוף נוסף של סגירת המחשב. הפעם לא אשקע מיד
- כמהופנטת במשחק נוסף של טטריס, גם אין סיבה להתחבר שוב אל
- אוקסימורון או כל מחשב אחר. אין לי מה לחפש שם יותר. כבר אבד לי
- .NN גם קו אחרון ודקיק, קונטור צלליתו של
- NN ,פלסטיני, ערבי, כפיה, שביבה. אבא, הוא מת NN !אבא, לו ידעת
- איננו. זה טוב או לא? בסחרור הנוראי הזה, בין המראה לנחיתה, בין
- צליבה לשחיטה, אני חושבת על ההורים שלי. כבר אני בוכה ומתייפחת,
- אכן כל הכאב שאצור ועצור בי, צער הפרידה והמוות, והעצב וכאב
- הניתוק, בגידה ואכזבה, אלה מתחברים בעבותות אל איזה כאב קדום,
- חור גדול ושחור ומבעבע, יותר גדול מהחור שנבקע בחולצתי הפרומה,
- אני בוכה לאמא ואבא, למלא את האין, תשחררו אותי, אני לא יכולה
- יותר, אני מפחדת, זה כואב, לא רוצה, לא מסוגלת להיפטר ממנו, ולא
- לסגור אותו שוב בקופסא משוריינת. הלוואי ויכולתי לסתום את החור
- הזה בקקי שלי, להתמרח עד קצה גבול הסרחון, להצחין את כל החורים
- שבגופי הנדחה עד שייסתמו ויתאבנו ולא אחוש דבר, לא בדגדגן
- המורעב שלי ולא בשום מקום. תבינו אותי.
-
- קלילה אני כמו פיל על עננה מרחפת בין אדי אלכוהול. קלילה כמו
- לביאה בהריון. ובעצמי אינני יודעת מתי יסתיים הטירוף הזה, וארד
- שוב מהקלילות הגוועת, להיות משוגעת ככל האדם. נענוע כשל בחור
- ישיבה באקסטזה וגעיה מתמשכת כזעקותיו של אותו מואזין בחלום, לכי
- אל הים, אל האינסוף, קול פנימי לוחש לי מתוך בעבוע רותח, הקיאי
- אותי כבר מתוכך, או שתלכי אל הים עד אובדנך ויציפו גליו את קצפך
- הבוער, אינך זקוקה לי יותר. כמה כואב לוותר.
- אני חושבת על ההורים שלי. הייתי רוצה פעם לגלגל ולעשן איתם,
- אפילו שחדלתי כבר מעישון עשבים למופת. הייתי אופה להם עוגיות
- טבע, גראנולה וחמאה, גראס וקינמון. אם הייתי שואלת אותם, אמא
- בטח היתה אומרת שהיא לעולם לא תשתמש באמצעים לא טבעיים, לא תשתה
- אלכוהול ולא תיקח תרופות, ואני הייתי שואלת אותה אז מה הן טיפות
- הוולריאן שאת מטפטפת לגרונך כמעט בכל ערב מתוך הרגל, והיא היתה
- עונה שזה משהו אחר לגמרי, כי זה טבעי, עשוי מצמחים, ואני אז
- הייתי צוחקת ומשיבה, גם אלו צמחים. אבל לא. גראנולה וצימוקים
- ודבש וגראס וקינמון זה הרבה יותר טוב, לנער אותם, איזה טלטול,
- ימצאו את עצמם יוצאים במפתיע ממעגלים סגורים של שנים בנות חומה,
- נטפס יחד בסולמות משותפים. תבינו אותי.
- חוסר אונים, קור של חדר מחשבים של מיתה ושלכת, שדה מגנטי ללא
- רחמים מאיים להקפיא, לכלות. כתם חלום של אבדן ואוב-דם, שכרות של
- חמצן מהולה בעננת של מים כבדים, וגם אני רוצה קשר כימי בלתי
- מתפרק של יונים טעונים חשמל, ממש כמו במעבדה הריחנית של יוהאן
- הכימאי בנו של ד"ר קרנל.
- ד"ר קרנל. מי אתה? אני לבדנו ואצבעותי מקופלות. איש בעולם לא
- יגע באגרופי העגול לראות את קווי ההיסטריה משורטטים על כף ידי.
- אני מקיפה את עצמי לבדנו בהרבה איפוק. ועכשיו אתה תציץ פנימה.
- מי אתה? אולי אבא שלי, יד נאמנה, לשון של ביטחון שוטף. ליפלופי
-
- סימפאטיה וגרויי אצבע מורת נבוכים. אני אהיה לך בת מאומצת
- לשוויון לבבך, אולי כפוית טובה כדרך בנות לאביהן. בהסדר זה,
- נינו חמדני לצון עצובים, נהיה משפחה מרובת בודדים.
|