| 123456789101112131415161718192021222324252627282930313233343536373839404142434445464748495051525354555657585960616263646566676869707172737475767778798081828384858687888990919293949596979899100101102103104105106107108109110111112113114115116117118119120121122123124125126127128129130131132133134135136137138139140141142143144145146147148149150151152153154155156157158159160161162163164165166167168169170171172173174175176177178179180181182183184185186 |
- פרק5-הזוג פסובר
-
- הדרך המובילה אל הזוג פסובר, משתרכת בין שבילי הפארק החוצה את
- העיר, מהצד השני של השטרסה הקומרסיאלי, זהו הצד בו עדיין יש
- מכולת אחת, אחד אפותק, אחד סנדלר, אחד רופא שיניים, ולא מרכז
- קניות ענקי ורב קומות וכוונות, האמור לפתור את כל בעיותיהם
- ולענות על כל מבוקשם של צרכני העיר במקום וברגע אחד. טיול רגלי
- אל עבר ביתם של הפסוברים כרוך תמיד בהבטחה ותקווה קטנה. לרוב
- מזכירות פגישותיהם לד"ר קרנל תמונות מאחד הסרטים של ברגמן, עוד
- מהתקופה שהיה הולך באופן קבוע פעם בשבוע אל הסינמה. סצנה
- תיאטרונית בדלתיים סגורות, דיאלוגים ארוכי שעה וטווח, לחישות
- ועליות טונים בניגון שוודי כבד של מבט לאחור. תיאטרון בקולנוע.
- קולנוע בחיים. חיים על גבי המסך. מסך על כל המסכות.
- מסתבר שדווקא כשדיבר עם JJ על התקדמות ומוכנות, נתפש הדוקטור
- לחששות איומים שהנה הוא מפספס את הכל, תועה בדרך בשבילים לא
- ידועים, הנסתר רב מן הנגלה. חדור היה רגשי אשמה על שאינו מבין
- מספיק את המטופלת שלו, ואיננו קולט כראוי את החומר השופע שהיא
- מעבירה אליו, על דרכיה הפתלתלות והחמקניות. האם יחזור על
- שגיאותיו של פרויד עם דורה ויבריח אותה מעליו בניסיונות הרסניים
- של פירוש המציאות כפנטאזיה ולהיפך? האם איננו חוטא ומשתמש בה
- כדי למלא את צרכיו הנוירוטיים והפסיכוטיים, ושובה את ליבה
- בהסתרת הספקות האלו, כדי למלא אותו בציפיות שווא לריפוי
- והתאוששות? חייב היה לחלק עם חבריו את ההתלבטות והחששות ולחדול
- מלכרוך עצמו ואת דימון בלולאות אינסופיות.
- חבריהם של הזוג פסובר משתייכים רובם למילייה של הפסיכולוגים וכך
- הם מוצאים שפה משותפת בעיסוק מעמיק בנפשותיהם, ובאלו של
- מטופליהם. איכשהו אלה אינם נראים לדוקטור חטטניים מדי, כפי
- שתילדה חושבת. גנץ, כך קוראים לו כולם, למרות ששמו מלידה הוא
- הנץ, היה סטודנט של קרנל, והוא הדריך אותו במכון הפסיכו-אנאליטי
- מיד בתחילת הקריירה המקצועית שלו. לימים, כשנתגלעו חילוקי דעות
- במכון, כאשר במקומות שונים בעולם גדלה קהילת מעריצי יונג, אך לא
- כך פה, במכון השמרני, וד"ר קרנל נפתח והתרחב בתפישתו ובשיטותיו,
- בעט במקורות, ועזב לטובת ניהול המכון הטיפולי הצמוד
- לאוניברסיטה, בא גם גנץ אחריו. שיבייב הגיעה מצרפת עם אסכולות
- אה-לה-פרנסייז, עם בישולים נהדרים, ועם מומחיות גדולה בפירוש
- חלומות. מהר מאוד התאהב הדוקטור באינסייטים שלה, כמו בתבשיליה,
- וגם משתעשע איתה לעתים בניתוח חלומות של המטופלים. גם שלו.
- תילדה לא אוהבת להיפגש עם הזוג פסובר. דיבוריה של שיבייב בוטים
- וישירים מדי לטעמה והיא איננה יודעת איך לפרש את ההתעסקות
- המתמדת שלה בפסיכיאטריה, במין, במבוכי הנפש. מכיוון שכך, היו
- הפגישות ביניהם בשלושה בדרך כלל. מינון משובח בטיימינג הנכון,
- זה כל הסוד, כך היתה שיבייב נוהגת לסכם סופו של כל ערב כזה, בעת
- שהניחה את המכסה על הסיר. בכלל, כזו היא שיבייבונה, שאוהבת
- לערוך סיכומים וסיכומי ביניים, להכריז עליהם באוזני כל
- המשתתפים, ולקבל מבטי אישור ונענועי ראש כאות להסכמה מלאה.
- " ALLORE, מה הבעיה," שואלת שיבייב בנגבה צלחות אחרונות כאומרת
- בואו ונחדול מן הרכילויות וניגש כבר לעניין.
- "שפיל (משחק) ושפיל ועוד פעם שפיל," נאנח קרנל ומסביר. "ככה זה
- הדור הצעיר. ככה זה המודרניזם. אין משמעות למקום, אין משמעות
- לזמן, ניתוק מוחלט ויחד עם זאת חיבור אל כל קצוות תבל, ומשחקים
- מהתחלה עד הסוף, ואני, פשוט לא יודע איך לאכול את זה, פשוט לא
- מצליח להכיל את המצב."
- "ומה מיוחד במשחק שלה, האין הוא ככל אובססיה אחרת שאנו מכירים?"
- "כן, ולא. אתאר לך אותו ונראה אם תביני משהו," ומקריא את מכתב
- הטטריס של JJ מההדפס שבידו. כך נהג בכל הנוגע לתקשורת ביניהם,
- לקטלג ולשמור את התכתובת בדיסק הקשיח, כקובץ לכל דבר, ולהתבונן
- בו שוב לאחר מכן, לחקור ולנבור בו, אף להדפיס אותו על גבי הנייר
- הרציף.
- "מוזר," פונה שיבייב אל גנץ, בתגובה לתיאורי הטטריס העסיסיים.
- "אין זאת כי אם עוד סמל למאה העשרים. בכל משחק אחר ששמעתי עליו
- או ראיתי במו עיני, המצב מחמיר כאשר מתרוקן המגרש, ואילו כאן
- נערמות הקוביות עד כדי חנק, כמו עודף האינפורמציה שמאיים עלינו,
- כמו אגירת יתר של חפצים, כמו ארונות מלאים בנעליים ומגירות
- מפוצצות מניירת ומדפים עמוסים בחפצי נוי התופסים את מקומם של
- בני האדם."
- "אל-זו," מתיישב גנץ בכורסא כאשר שלושתם עוברים לסלון, לאחר
- שמזג לכוסותיהם תוספת להשלמת קו היין, ולוקח לעצמו את תפקיד
- יושב הראש החדש, על פי המסורת של העברת השרביט בין בני הזוג עם
- כיבוי האור במטבח. "ובכן, מה הדיאגנוזה?" מרים גנץ את כוסו
- כאילו בירך ל'סונטה', ונותן את אות הסיום לניתוחים סוציולוגיים
- ואת אות הפתיחה לנושא המרכזי.
- "נכון לרגע זה." מוסיף ד"ר קרנל, בהנפת אצבע מתריעה על טעות
- אפשרית, ושיבייב מגניבה, "תפסיק להתנצל." "דבר אחד אני יכול
- להגיד לכם בבטחה, זהו לא מצב קונסטיטוציוני, ולא הפרעה מילדות.
- הבחורה מדווחת על יחסי עבודה וחברות לגמרי נורמאליים בתקופות
- אחרות בחייה." נורמאלי, לא נורמאלי, מזכיר לגנץ שאלה/בדיחה
- ברפרטואר הווכחני שלהם, ושניהם מחייכים. "זהו בהחלט מצב תגובתי,
- ובכל זאת, מאז שנעלם שותפה לחיים הבחורה מנותקת לגמרי מהעולם
- וכל קשר שלה אל המציאות, אמנם איננו מקרי בלבד, אבל מתרחש אך
- ורק דרך קווי תקשורת דיגיטלית. לא עלה על דעתה לקבל טיפול או
- לחפש את עקבות אהבתה בדרך רגילה כלשהי שאנחנו מכירים. רק דרך
- הפילטר של מערכת המחשב שלה..." ואל דבריו מתפרץ גנץ כאשר ידיו
- המתנועעות תמיד בחופשיות, כבר מיטלטלות לכל עבר והמילים ניתזות
- מתוכן כמים מממטרה, "כן, אבל בכל זאת, מאיפה זה בא לה? תספר לנו
- מה הרקע, מה ההיסטוריה של האשה הזאת? מהיכן הטראומה המתעוררת
- עתה מקברה ומשטה בה עד להסתגרות אובססיבית וקיצונית כזאת?"
- "נגעת בשאלה רגישה, המעסיקה אותי ללא הרף בימים אלו, ואף עלתה
- על פני השטח, כלומר על פני המרקע, בשעת הטיפול. מסתבר ש-JJ, אשר
- גדלה בבית קפדני ביותר, בו נתנו את מלוא כובד המשמעות לכל מלה
- ומעשה, העריצה באופן עיוור לחלוטין את אביה השופט, איש צדק
- ורצינות, ניצול שואה ובעל ערכי הגשמה בישראל..." מיד, כמצופה,
- מתפרץ שוב גנץ בזרועותיו הממטריות, "או-פה, האם נכנסנו זה עתה
- למסכת של כפרה על עוונות ופיצוי על חטאים של העם הגרמני?"
- "מה אתה מדבר," עונה קרנל, "זה לא קשור בכלל, הרי אמרתי לך
- שברשתות מחשבים אין משמעות למקום, גם לא לזמן, ובכלל, אתה הוא
- זה שתמיד מערב ענייני שואה ומצפון בכל דבר, לא אני."
- "נו באמת, תסכים איתי שזה קצת מוזר, הרי ידעת שהיא ישראלית, ולא
- עלה בדעתך מאיפה הוריה?"
- "לא," עונה הדוקטור בקצרה, וממשיך בלי לשים לב לפרצופו התמה של
- גנץ, "בכל אופן, את האבא הזה היא תפסה יום אחד על חם, מתעסק עם
- אחותה של אמה, כלומר עם הדודה שלה."
- "או-לה-לה," מתעוררת שיבייב, שאינה יכולה להתכחש או להסתיר את
- משיכתה לדראמות פיקנטיות, מה יש, היא צוחקת תמיד, זה הבנפיט של
- המקצוע שלנו, "נו ומה קרה אז?"
- "בסופו של דבר טיפלה JJ לבדה בדודתה לפני מותה של זו ממחלה
- ממושכת וגועלית, איזה סרטן או משהו כזה, ומענישה את הוריה, את
- שניהם, על האכזבה הגדולה שהואילו בטובם להעניק לה, בניתוק
- וברוגז ובנסיעה למרחקים. היא בורחת אל הצד השני של העולם,
- לאמריקה, ומתמחה במקצוע שהוא על הגבול בין הפשע לחוק, טוב על זה
- יש וויכוח, כי אני מאמין שלעסוק בהגנה על מחשבים זה קצת אומר
- דרשני, כלומר בענייני הגנות, אבל היא כמובן איננה מסכימה,"
- וכולם בחדר מנענעים ראשם כמכירים היטב את הסימפטומים, "ונוסף
- לכל היא מעשנת שם מריחואנה, לא עלינו, וגם בוחרת לה בן זוג
- הופכי, הרי מה יכול להיות יותר רחוק ממשפחה יהודית בארץ ישראל
- מאשר אמריקאי, ממוצא ברזילאי, נוצרי, אצטרה..."
- "צו צו צו," שיבייב סופקת כפותיה, "מה נורא! אני מבינה למה
- להעניש את האבא הצדיק, שבגד בעקרונות ובאמת איכזב, אבל מה בקשר
- לאמא? למה היא צריכה לסבול?"
- "אולי האמא איכזבה אותה בכך שחשפה את חולשתה, שלא היתה מסוגלת
- להחזיק בגבר שלה, שלא ידעה על הנעשה מאחורי גבה, או יותר גרוע,
- שידעה, ולא רצתה להודות בכך." כך מנחש גנץ, וקרנל מסכים. "ומה
- הלאה?"
- "אהבה גדולה, הצלחה גדולה, ונפילה גדולה. כמו שאנחנו מכירים. הם
- עושים יחד כסף בארץ האפשרויות הבלתי-מוגבלות, חוגגים באהבתם,
- ואז היא חוזרת איתו למקום הולדתה, ישראל, ומהר מאוד הוא נעלם
- בלי להשאיר עקבות. היא מאבדת את הצפון ומסתגרת לה עם המחשב,
- מחפשת אותו ובינתיים משחקת כל הזמן את המשחק המוזר הזה. ואם אתם
- חושבים שאני מבין מה זאת אומרת שהיא מחפשת את עקבותיו ברשתות
- מחשבים, אתם טועים. ואם אתם חושבים שאני בלש, ומבין מה עושה
- ג'אד בעסק הזה, אתם גם טועים."
- שיבייב קמה ממקומה, ומבטה אומר הבנה והחלטיות. "ואני דווקא
- מבינה את ההתלבטות שלך. אני משוכנעת שהיא איננה קשורה במושא
- הטיפול, ב-JJ זו או מה שמה, אלא בשיטה. בצורה המהפכנית של טיפול
- ב-REMOTE. לא כן, MON CHERI?" ומתיישבת לצידו.
- "נכון, אינני יכול עוד לשאת את החששות מפספוס טוטאלי, מטעות
- פטאלית. חישבו רגע, לא זכיתי אפילו לראות את מבט עיניה בשעת
- טיפול, להווכח שאינני גורם לה נזק נוראי שלא יוכל לבוא על
- תיקונו."
- "או-לה-לה, נו-נו-נו, ואתה חושב שפרויד עצמו הסתכל בעיני
- המטופלים כשהם שכבו על הספה והוא נחבא מאחורי שולחנו? אני לא
- אומרת שזה ככה פשוט וקל, אבל מי הבטיח לך גן של שושנים?"
- גנץ עושה פרצוף בלתי מרוצה של 'שוב התחלת עם הפאראפרזות שלך',
- אבל נסחף באותו אופן בעצמו,"CHERCHEZ LA FEMME", הוא מדקלם
- ומניף את ידו בביטול. אבל שיבייב ממשיכה בשלה ברוב ביטחון וכבר
- נכנסת בשערי ממלכתה הבלעדית, בה היא שולטת ללא מעצור - ממלכת
- הפנטאזיות.
- "אתם צודקים," היא מרצה לשניהם מפינת החדר, "מרגע שהופיע ג'אד
- על האופנוע, נכנס מימד פלקאטי ומאוד תיאטרלי לסיפור. אבל העולם
- הוא משחקי, והמשחק הוא אכן תיאטרלי, וכך יוצא שג'אד נראה כלקוח
- מתוך פוסטר, או משחק מחשב. הן תודו, גם יתר הדמויות בסיפור הזה
- נראות לעיתים כלקוחות מאחד ממשחקי המכונה המייצרים גיבורים
- ,JJ מצוירים וחד-גונים, שהרי כולן בנויות מנקודת התצפית של
- שבלאו הכי שרויה כעת באיזה עולם של משחקים רוויי סיכסוך,
- ומשקפיה הם חד-מימדיים. האם לא כל אחד מאיתנו מחזיק איזו דמות
- שכזו על כתפו, ללחוש לו מילות ניחומים והערות ביניים, לעזור
- בקבלת החלטות, ליפות את רגעיו האפורים ולהקשיב לקינותיו
- ולצחוקיו הפרטיים? תשאלו, האם אנו בוחרים בגיבורינו או שאלו
- נשלחים אלינו על ידי הגורל, אותו כח חיצון המחלק את הנשמות
- לבעליהן? וגם אם לא תתלהבו מן הפלקאטיות של ג'אד, בכל זאת
- תסכימו איתי שכך אנחנו בונים את גיבורינו הרוחניים - לקוחים
- JJ מאגדה, מפוסטר, או סתם מתוכנית טלוויזיה בילדות, וכך גם
- יכולה לפנטז לה את ג'אד כאוות נפשה. ולד"ר קרנל מותר שיהיה לו
- את דימון..."
- וליד הדלת, לפני שנפרדו, מוסיפה שיבייב, "אני הייתי מתמקדת
- בעניין ההגנות. איך זה בחורה אינטליגנטית ומתוחכמת שכמותה אינה
- מצליחה להשליך ממקצועה העוסק בהגנות על מערכות מחשבים, להגנות
- שעטפה בהן את עצמה? ומדוע היאוש? האם לא ציטטת אותה כמי שאמרה
- שכל הגנה ניתנת לפריצה? אה כן, ועדיין לא הבנתי בעצם איך זה
- שהיא הפסיקה לצייר? אולי תתחיל בכך שתשכנע אותה לצייר לך את
- החלומות על המחשב, שמעתי שאפשר לעשות את זה בימינו."
-
- "דנקה שיין," "אובידרזן," ושאר מילות טכס מפרידות בינו לבין
- הזוג פסובר ומלוות את הדוקטור היוצא שוב לבדו לדרכו, ללכת בשביל
- החששות והספקות. המנון הדנקה שיין, הוא חושב, נשמע בכל זאת יותר
- טוב במבטא צרפתי מאשר במבטא אמריקאי. כך סילק ממחשבותיו את
- הדאגות לרגע גנוב אחד, ועד שהגיע אל סף ביתו החשוך כבר נרגע מעט
- ובתנועה חרישית ואוטומטית הוא מבצע את פעולות האדם ההולך לישון,
- מפליא עד כמה אנשים נוהגים אותם מנהגים של צחצוח שיניים, או
- התותבות, והטלת מים אחרונים, ופשיטת בדי הטרילין, או ג'ינס,
- והחלפתם בפלנל ומיני בדים רכים אחרים, כך הם מזמינים לעצמם לילה
- טוב וחלומות מתוקים. אך החלומות, לא מפליא הדבר, שונים מאוד זה
- מזה.
- לילה שקט ונדיר עובר על ד"ר קרנל לצידה של תילדה הישנה כבר שעות
- רבות לפניו. ארבע רגליים רפויות עור ומנומשות גיל מונחות להן
- בזיקנה ואינן נוגעות אחת בשניה. כך ינוחו עד הבוקר, עד לקימה
- איטית, כבדה ומכובדת.
|
