123456789101112131415161718192021222324252627282930313233343536373839404142434445464748495051525354555657585960616263646566676869707172737475767778798081828384858687888990919293949596979899100101102103104105106107108109110111112113114115116117118119120121122123124125126127128129130131132133134135136137138139140141142143144145146147148149150151152153154155156157158159160161162163164165166167168169170171172173174175176177178179180181182183184185186187188189190191192193194195196197198199 |
- פרק2-טטריס
-
- ============================================================
- SCHWARZWALD @ Dr. KERNEL :TO
- NEURON @ JJ :FROM
- SUBJECT: טטריס. טט-ריס. טט-א-טט. טט-א-מת. חי-על-מת. ב-א-מת.
- ============================================================
- שלום דוקטור,
- זה הטיפול הרביעי שלנו, ועדיין אני מתרגשת ונבוכה, לא יודעת במה
- NN להתחיל. שאלת מה מעשי בין חיפושים נואשים ברשתות מחשבים אחר
- אהובי שנעלם - די דיברנו בו - לבין ניסיונות נפל לחזור אל כן
- הציור. בין לבין, אני משחקת טטריס.
- טטריס הוא משחק מחשב שהמציא אותו איזה אלכסי פסזינוב, מדען
- רוסי, ואומרים שכוונתו הניסתרת היתה לכבוש ולשתק את מוחות העולם
- המערבי. ואני מאמינה.
- חוקי המשחק פשוטים ומעטים. יש למלא שורה בגופים בעלי צורות
- מרובעות שונות, הנוחתים באקראיות אל תחתית המסך. הושלמה השורה?
- היא נעלמת ומזכה את השחקן בנקודות, ולא - נערמות הקוביות שורה
- על גבי שורה עד שתגענה לתקרה, וזה הסוף. אבל למה אני מספרת לך
- את כל זה? כמו גם השאלה העולה בכתיבה, עד כמה אפשר לגדוש פרטים
- טכניים, אבל אני מרגישה שזה חלק מהעניין. משחק פשוט ונקי.
- מתענגת ממשחקי יחיד וזוגות, ונסחפת אחר חידות ומבוכים, אך מעולם
- קודם לכן לא התפתיתי כך למשחקי מחשב אחרים, גם לא כאשר אלו
- הופיעו לראשונה וסחפו את כולם. משחקי הרפתקאות נראו לי תמיד
- פחות מרתקים מהחיים עצמם, וגם סימולציות של מטוסים או מכוניות
- אינן אמיתיות בעיני. לא אהבתי את משחקי האלימות - נינג'ות
- ומלחמות כוכבים ואפילו פק-מן לא הדליק אותי.
- כל כך מיוחד המשחק הזה, טטריס, וכמה אני אוהבת להתבונן דרכו
- בסדרו של עולם, ובדינמיקה שלו. הוא דורש ריכוז וקואורדינציה,
- נותן תחושה של סדר, של דברים הנופלים למקומם הנכון. השחקן צריך
- לתכנן ולקבל החלטות מהירות, תחת לחץ של זמן הנקבע על ידי רמת
- המשחק שבחר להתחיל בה, וזוהי לעצמה נקודה מעניינת לעומת משחקי
- זוגות, ולא רק משחקים, שם אין לעולם שליטה בלעדית על הקצב. ויחד
- עם זאת, התחושה אדירה וממשית כל כך עד שאין גבול להצלחה. ככל
- שאטיב לשחק כך יארך המשחק ואני אקבל עוד נקודות. רק הרקיע,
- תרתי-משמע, הוא הגבול.
- אפשר להגיד שהתמכרתי למשחק הזה. משום שדרכו אני חווה את כל
- הסממנים שמקובל לייחס להתמכרות. ברגעי פנאי או רגעים שפיניתי
- באופן מיוחד, אני עטה על המחשב בתאוותנות, ומשחקת עוד ועוד עד
- שאצבעותי מתאבנות וראשי מסתחרר. ואינני יכולה להפסיק, עד כדי כך
- שאני חוששת שגם אם יללות אזעקה תקרענה את האויר, וגם אם הבית
- שלי יופגז, עדיין אהיה צמודה למקלדת, ללא אפשרות להתנתק. כבודי
- אז שסוע לשניים בשחקו עם עצמו את משחק האדונים והמשרתים, לעיתים
- האדון מצווה על שפחתו לחדול מלשחק וזו הסרבנית ממשיכה בשלה,
- לעיתים יצווה על חרופתו לשחק עוד ועוד וזו תשפיל מבט מיוסר
- ותשחק נגד רצונה, תמיד ינצח האדון ובכל מקרה אני ממשיכה
- כמהופנטת.
- אפשר לחשוב שיש גם משהו מיני בהשחלת הקוביות, כאשר אצבעותי
- רוקדות כמו רגליה הספרדיות של רקדנית פלמנקו לוהטת. לפעמים במשך
- היום כאשר אני עסוקה בדברים קיומיים יותר, ענייני היומיום, אני
- כבר מפנטזת ומתכננת ומשתוקקת אל הרגע בו אגש למשחק, ואם נבצר
- ממני לשחק - אני מאוד מתרגזת, אצבעותי מדגדגות, אישוני מתרוצצים
- וכולי חסרת מנוחה.
- ביום ובלילה אני חולמת הרבה על קוביות שמתקבצות להן באיטיות לכל
- מיני צורות מסודרות להפליא, על מסכים אומנותיים בצבעי פסטל.
- ============================================================
- Interactive Talk-Program loaded and started
- ============================================================
-
- JJ עתה מתחלק המסך לשניים, ועת הדו-שיח הגיעה. יותר ויותר לומדת
- להנות משיחת הטיפול האינטראקטיבית על המסך, ומשתחררת מן הצורך
- לשלוח מכתבים חד-כיווניים. עדיין מתמסרת להכנת 'שיעורי הבית',
- כפי שד"ר קרנל נוהג לכנות את מכתבי הפתיחה של שעת הטיפול, בהם
- היא נוהגת להתייחס לטיפול הקודם ולשאלות שנתעוררו בו, או לכל
- נושא אחר שמעסיק אותה. אוה, כמה שהיא אוהבת לתכנן במשך כל השבוע
- את השיחה הבאה שלהם, ובו בזמן מופתעת מחדש בכל פעם מהכיוונים
- הבלתי צפויים במהלך הטיפול, ומרוב הפתעה אפילו הכותרת, ה-
- SUBJECT, בראש המכתב, לפעמים כבר איננו רלוואנטי בכלל לסיומו.
- ,TO-ובכלל, מה הנוקשות הזו? למה התוכנה מחייבת תמיד להתחיל ב
- FROM, ו-SUBJECT. בעצם, למה לא מתכננים אותה, כך שכותרת הנושא
- תינתן בסופו של תהליך הכתיבה ולא בתחילה, כיוצאים מתוך הנחה
- שהכותב יודע מראש את נושא שיחתו ואת גולת הכותרת; אך טריק פשוט
- מצוי עם אלו המשתמשים בתוכנת הדואר האלקטרוני. הם מכינים את
- המכתב מראש, בתוכנת עיבוד תמלילים כלשהי, ושולחים אותו במלואו
- לאחר מכן, תוך כדי קביעת הכותרת בסופו של התהליך. וזהו כידוע
- טריק שלא עובד בחיים.
- יש מידה של חסד בכל דיאלוג מוצלח, מסביר קרנל, בייחוד כאשר
- נפגשים שני עולמות. שהרי כשהכל מובן מאליו אין בכך כלום, אבל
- כשמקיימים תקשורת ומגיעים לארץ בלתי נודעת, אזי זקוקים לאותו
- ניצוץ. ו-JJ ששכחה מזמן טעמו של הבזק החיבור ושל ניצוץ הקשר,
- ממתינה בקוצר רוח, בקול צרוח, לאותה מידה של חסד. כן, JJ למדה
- להעריך את עקשותו של הדוקטור בעניין קיום דו-שיח, גם נזקקת
- לשיחה עמו, אף שאיננה בלתי-אמצעית, ומצפה לה.
-
- =============================================================
- Interactive Talk-Program loaded and started
- _____________________________________________________________
- JJ, את כבר סיפרת לי כל כך הרבה על משחק הטטריס, האם אינך
- מרגישה שהגזמת קצת?
- _____________________________________________________________
- להיפך, כל מה שסיפרתי עד עכשיו, עדיין מאופק ואיננו מספיק. אין
- לך מושג דוקטור כמה שעות ביום וכמה ימים ולילות בשבוע אני
- מעבירה במשחק. חישוב ממוצעים פשוט, סלח לי על האובססיה, של
- לפחות שלוש שעות ביממה כפול 365 ימים כפול שנתיים נותן כ-2190
- שעות לפחות שהן כמו 273 ימי עבודה שנחשבים כיותר משנת אדם.
- _____________________________________________________________
- וכמה שנות חיים? זה לא משעמם אותך?
- _____________________________________________________________
- השתגעת? משעמם? לפעמים כשהמצב במשחק סבוך, והמאמץ מאוד מרוכז,
- והמתח מנסר קירות, והכל תלוי ברגעים קצרים של החלצות מסיום
- מוחץ, וכל תנועה שגויה או מיותרת היא הרת גורל ומקרבת את הקץ עד
- לאבדון, אין דבר בעולם יותר מרתק ממנו.
- כמו שסיפרתי לך, מאז שהתאדה NN, רק טטריס מעניין אותי, תמיד אני
- חוזרת אל המשחק הפשוט והאהוב. דוקטור, זה לא משעמם, זה מפחיד!
- _____________________________________________________________
- האין את כאותם ילדים בהם מתבונן קירקגור, המשחקים ללא לאות או
- שעמום ברצינות רבה הקרובה לאמונה, משחק לשמו, ללא הדחף הנפוץ
- והבלתי מוסבר ללכת הלאה והלאה, והלאה. אז מה כל כך מפחיד?
- _____________________________________________________________
- אני פוחדת משום שאין לי שליטה, ויש הרגשה של בלוף, משהו לא
- אמיתי, ובכלל, זה 'לא רציני'.
- _____________________________________________________________
- את מתכוונת לרצינות כמו שהגדירו לך בבית? ובכל משחקייך עוד לא
- הבנת שהדרת קודשו וחשיבותו של מעשה אינן סותרות את תכונת המשחק
- שבו? הייתי מציע לך לקרוא את כתביו של פרידריך שילר, משורר
- ופילוסוף מבני עמי, והוא אומר ש'האדם משחק רק בשעה שהוא אדם
- במלוא משמעותה של המלה, והוא אדם שלם רק בשעה שהוא משחק'. שימי
- לב, שמושג המשחק הוא חזק וגבוה מן הרצינות, כי זו מוציאה מגידרה
- את המשחק, ואילו המשחק יכול בהחלט להכיל גם את הרצינות.
- _____________________________________________________________
- ומה יעזור לי שילר אם אני לא יכולה להתרכז בקריאה ובשום דבר
- אחר, רק לשחק ולשחק, או לכל היותר, לבלוש ולנבור ולדשדש ללא הרף
- ברשתות אלקטרוניות ובצמתי מחשבים, ולחפש גורלות אבודים.
- _____________________________________________________________
- יש לי הרגשה JJ, ואת בעצמך רמזת לכך, שאמנם את משתמשת במשחק
- כסיפוק ליצר ההימור וההתגרות, גם כדי למלא חללים, אבל בעיקר כדי
- לעשות סדר. שוב אצטט, והפעם את הויזינגה, פילוסוף הולנדי, שאמר
- שהמשחק - הוא הוא הסדר. מכניס שלמות מוגבלת וארעית בעולם לקוי
- ובחיים מבולבלים, בכך שיש לו התחלה וסוף, והגבלה במקום מוגדר
- מראש, וכללים שאינם מוטלים בספק, וערכי אסתטיקה. זהו עולם של
- סדר מושלם, וביכולתו של האדם להפקיע את עצמו מהסביבה הרגילה -
- הוא זועק את סגולתו להיות חופשי.
- _____________________________________________________________
- אני לא יודעת, דוקטור. הנה אתה מחזיר אותי אל התירוצים וההסברים
- הסלחניים שאני נוהגת לתת למצפוני המתקיים באשמה מתמדת.
- למה אתה לא אומר לי פשוט למחוק את המשחק מהדיסק ולחדול ממנו?
- _____________________________________________________________
- לא, לא אומר לך לחדול מן המשחק, אבל בואי ננסה להבין דרכו את
- המתחולל בנפשך. אמרי לי, גם אל החיים שלך את מתייחסת כאל
- משחק/חידה מתמשכת שעלייך לפתור?
- _____________________________________________________________
- תשובה במילה אחת - כן.
- תשובה בשתי מילים - כן ולא.
- תשובה מלאה - תמיד אני מרגישה שעלי לפתור ולחתור ולהבין, לחקור
- ורק אז להאמין. לשחק. אבל במציאות מרחב הפתרונות אינו סופי
- ומספר המשתנים איננו מוגבל. ואז אני נתקלת במצבים בלתי-פתירים
- ואחרים הנפתרים מאליהם.
- _____________________________________________________________
- הביני JJ שהנפש שלנו כמוה כמבוך עם כללים משלו. אל תיבהלי אם
- תגלי שהנפש מתנהגת אחרת כשהיא לבדה, ומשנה את חוקי המשחק שלה
- כאשר אנו מנסים לגעת בה. כך יקרה דווקא כשנהיה בטוחים שהבנו את
- הכללים שלה, הכל ישתנה וייעלם כהרף עין ונצטרך להתחיל מהתחלה.
- הייתי אומר שהחידות והמבוכים והמשחקים אליהם את נמשכת כל כך, הם
- ה"מינוטאורוס", שחציו אדם וחציו חיה, והוא נמצא במרכז הלבירינט
- המיתולוגי, הקטלני, ומייצג את היצרים המסתתרים במבוכי נפש האדם.
- רק אדם אמיץ כמו תזיאוס, יתפתל ויגיע עד למרכז האפל של נשמתו,
- למרכז המבוך ומקומו של מינוטאורוס, ורק אז יוכל להשתחרר באמת.
- ____________________________________________________________
- אומץ לב או בריחה מהמציאות? אני אוהבת את הדימויים המיתולוגים
- שלך, אבל אני שואלת את עצמי אם משחק הטטריס הכפייתי שלי, אכן
- מצביע על אומץ לב והעזה, או על חולשה והתחמקות.
- _____________________________________________________________
- אכן, חוויות אובססיביות הן לעיתים צורה של דיכאון, ובאות במקום
- ביטוי רגשי אחר. את קוראת לזה בריחה. יכול להיות שערוץ אובססיבי
- של חזרה על פעולות פשוטות ורוטיניות, מהווה אצלך ניסיון לצבור
- ביטחון על-ידי חזרה לחוויה מוכרת. סיפרת לי על המקצוע שלך, הגנה
- על מערכות מחשבים. האם יכול להיות שהתמחית במיגננות, חומות
- וביצורים נגד פשעי מחשב, כשאת בעצם מקיפה את עצמך בתוך איזה
- בית-סוהר ארמוני משלך, שאיננו ניתן לפריצה?
- _____________________________________________________________
- לא חשבתי על זה, אבל תהיה בטוח שאין שום קשר. אל המקצוע הגעתי
- במקרה, או אולי בעצם בגלל אבא שלי, או אולי לא, אבל בכל אופן
- ההגנות שלי, אם הן בכלל קיימות... אני לא מסכימה. בעצם אני
- מספרת לך על משבר, ואתה מדבר על הגנות כמו בעבודה שלי? לא ולא,
- אין קשר.
- _____________________________________________________________
- אוהו! ועוד איזה הגנות. מהמתוחכמות ביותר. בוודאי אם הגעת כבר
- לטיפול, הרי שתסכימי לוותר עליהן במעט, אוכל להיות לך לראי, רק
- אם יסורו החומות האלה מדרכנו, תחשבי על זה קצת. בכל אופן, תזכרי
- שחלומות הם חומר טוב לעבודתנו. החלום דומה למשחק, גם בו יש
- פרישה מן העולם, וחילופי תפקידים.
- _____________________________________________________________
- אבל חלום יכול ליהפך לסיוט! האם גם המשחק?
- _____________________________________________________________
- גם בחלום וגם במשחק מותר להפסיד, תמיד ישארו לך החיים האמיתיים
- בכדי לחזור אליהם. רצוי שתעקבי אחר החלומות ותעלי אותם על הכתב.
- אולי תשתמשי לצורך זה בתוכנת ה-NOTEPAD, רישום בחלונות מידיים,
- עליה המלצת לי בפעם שעברה. אני מוצא אותה מאוד נוחה ויעילה.
- זכרי, החלומות הם המפתח שלנו.
- =============================================================
- End of Talk
- =============================================================
-
- ביפ צפצפני הנשמע עם ניתוק התקשורת, שוב הותיר את JJ בתחושת
- הסיום המוקדם מדי של שעת הטיפול, כאילו נגעו רק בקצה קצהו של
- העניין. שוב הרגישה כמו היתה זו הקדמה לדבר גדול יותר שיבוא
- בהמשך.
- אין דברים גדולים שבאים בהמשך.
- רק חזרה אוטומטית, אל מסך הטטריס.
|