| 123456789101112131415161718192021222324252627282930313233343536373839404142434445464748495051525354555657585960616263646566676869707172737475767778798081828384858687888990919293949596979899100101102103104105106107108109110111112113114115116117118119120121122123124125126127128129130131132133134135136137138139140141142143144145146147148149150151152153154155156157158159160161162163164165166167168169170171172173174175176177178179180181182183184185186187188189190191192193194195196197198199200201202203 |
- פרק1-ד"ר קרנל
-
- בחמש לפנות בוקר, בשטוטבורג הנקיה, דימון הכלב עדיין ישן.
- ועליו, על ד"ר קרנל, להעיר אותו כשם שהעיר את ילדיו, בלי חשק
- רב, כאשר היו יוצאים לבית הספר. דימון מתקשה להתאים את עצמו
- להרגליו החדשים של האדון. זה יותר משבועיים מתאחרים ומתארכים
- טיוליהם הליליים, וגם הבוקר כבר איננו כרוך בהתעוררות איטית
- ועצלה כפי שהיה פעם.
- כבר במדרגות מתחיל ד"ר קרנל לשוחח עם כלבו.
- "Come'On Daemon! Hurry up, Let's go to the Park."
- מה פתאום אני מדבר אליו אנגלית? תופש את עצמו ד"ר קרנל בפעם המי
- יודע כמה, בשבועות האחרונים. מאז שתיקתק לראשונה על לוח המקשים,
- את המלים dir,edit,copy,send... הוא עובר לחשיבה אחרת. בשפה
- הזרה.
- מה פתאום הוא מדבר אלי באנגליש? דימון מתפלא. פה שומעים אנגלית
- רק כשטנטה רשל מאמריקה מגיעה. וזה לא קרה מזמן. כמו הדודה, גם
- פקודת rshell, או בשמה המלא remote shell, מנהלת עניינים
- במערכות שלט-רחוק. יושבים אנשים כמו JJ בקצה השני של העולם,
- ובפקודה קצרה אחת, עושים מאניפולציות במחשבים מרוחקים.
- כשנתוודע קרנל לקיומן של רשתות תקשורת כאלה, ושקע בדו שיח המוזר
- הזה עם JJ,ובתכתובת עם הקולגות, דימה לעצמו את פרויד ואת מכתביו
- לפליס וליונג. האם הם היו נלהבים לרעיון של תגובה בזמן אמיתי?
- ".Last minute change, Daemon. Let's go to the market."
- As if I didn't know... מכווץ דימון את מצחו השעיר ומכשכש בזנבו
- כאות ביטול וזלזול. הא, גם אני מתחיל כבר לחשוב באנגלית. מוזר,
- כל מה שקורה לו לבנאדם. כל מה שקורה לו לכלב. ברור שלא הולכים
- לפארק, הרי כבר שבועיים-בקרים שאנו מבלים ברחובות הריקים של
- השוק, רגע לפני תחילת ההתרחשות. נראה כי האדון זקוק להיות יותר
- קרוב ל'חומר' כפי שהוא קורא לזה, ולא לפיוט הפסטורלי של יער
- ואגם. "לשוק באים לפנות בוקר כדי לקבל פרופורציות נכונות על
- החיים" אומר הדוקטור, הא.
- והשוק בהתעוררותו מבטיח הבטחות קטנות של התרחשויות העומדות לבוא
- - פירמידת עגבניות מלוטשות מחכה לקרן שמש ראשונה, ושורת
- מלפפונים צעירים מסודרים בקפידה, כאילו ורבו קודם מי ימוקם
- בשורה הראשונה לייצג את חבריו, וכעת כבר הוחלט דבר. גם לדימון
- שמורה הבטחה קטנה, כי תמיד סופה של אחת הפירמידות להתמוטט
- ולהתפרק, וסופו של לימון או פלפל צהבהב להתגלגל אל מתחת לדוכן,
- שם ימצאנו רק הוא, הכלבלב הקטן, ויוכל לשחק בו ולרדוף אחריו עד
- למורד הגבעה בדרך הביתה. דימון מנסה לנחש דברים על הרוכלים על
- פי מרכולתם. ערימה מסודרת, מה היא אומרת? וחצילים קטנים בחזית,
- האם הם מסתירים רקבון שמתחת, או שמא מחפים על חצילים גדולים
- ומפוארים כישבני הנשים שעטפו סנדוויץ' מעוך בנייר עיתון, ומחכות
- עתה בבית אפוף ריח נקניקיות וכרוב חמוץ.
- ד"ר קרנל מסתובב בשוק כמנסה לפתור איזו חידה, כמחפש רמזים או
- אפילו פתרונים מן המוכן: אני חייב להתמקד. להתכוון... מדוע
- אינני יכול להתרכז בשאלות החשובות באמת, שקט. ששששש.. שוב אותו
- צפצוף מחריד, אותה שריקה חלולה, כמו ביפ של מחשב, בוקע מאחורי
- מוחו וחודר לכל אוזן ואוזן. כמה אוזניים יכול הבנאדם להצמיח
- לעצמו בגיל בו אמורים תאי גופו לחדול מצמיחתם?
- ,CONFUSION באופן פרדוקסאלי,' כך סיים את מאמרו האחרון בנושא'
- 'נבון יותר להכיר בבלבול, ולא להתכחש לו. כך יצית המודע את
- האינטלקט והוא כבר ידאג לתקן את המנגנון המקולקל.' "איין
- מומנט," הוא פונה אל דימון לעזרה, "מה היו מילותיה הראשונות של
- JJ? לא בגיל שנה - כשלמדה לדבר, טפשון, אלא לפני חודשיים, כשהכל
- התחיל..." האם כבר אז כיוונה את נתיב ההתכתבות אלי, כשהיא מחפשת
- אחר טיפול פסיכיאטרי אישי? מתי? ואיך לא הרגשתי בכך מלכתחילה?
- אתה זוכר כמה התפעלתי כשנודע לי שבמערכת שלה יש דימונים, כן,
- 'דימון הוא פרוסס, תוכנית מיוחדת, ישות הקשובה באופן קבוע
- לאירועים הקורים במערכת המחשב ופועלת על פיהם,' כך הסבירה, ואני
- נסחפתי ברוב עניין וסקרנות, נושא אחר נושא, אל עבר מגמתה הברורה
- עתה כל כך. "בוא נראה מה יש לנו פה, דימון. מה אנחנו כבר יודעים
- עליה?" כלום. הרי היא מתקשרת עם העולם אך ורק מבעד למסכים
- דיגיטאלים, כך ולא אחרת, והיא עוד רוצה שאני אטפל בה ואוציא
- אותה מזה. ככה, פתאום, דווקא אני מכל העולם? "דימון, אתה לא
- מקשיב בכלל."
- "חוטם אדירים לי..." ממלמל הדוקטור כסיראנו, בליצנות מופרעת מול
- פרצופיהם המנומנמים של רוכלי השוק הראשונים. מעדיף היה את מקש
- ה-MEGAHIT, אותו כפתור קטן המקפיץ מסכים במחשב ומדלג על שלבים
- ומקצר ומקרב את הסוף, את מסך הנצחון. כזה קיצור דרך הוא מחפש,
- ולא הזדקקות לדמויות קלאסיות ומיתולוגיות שיפתרו לו את הבעיה.
- כהרגלו בעת מבוכה, מחטט קרנל בנחירו הימני בסיבוב אלגנטי של
- הזרת החופרת, באיטיות וביסודיות, והמוח הכלבי שוב תוהה, האם
- הדחף האנושי של החיטוט באף נובע מצרכיו של הנחיר להיות מחוטט,
- או מרצונה העצמאי והבלתי-נשלט של קצה האצבע המחטטת. ודימון כבר
- כמעט בטוח שאדונו איבד את שפיותו.
-
- הכל התחיל כאשר הביא יוהאן את המחשב האישי לאביו.
- עד אז נרתע הפסיכיאטר מהקידמה הממוכנת, וטען שבגילו המתקדם כבר
- איננו רוצה ולא יכול להסתגל לחידושי המודרניזציה. הוא התייחס אל
- המחשב כאל שגעון אופנתי של סטודנטים, או לכל היותר כלי עזר
- למזכירות הפקולטה אשר היו משתעשעות בשומען אותו קורא לקומפיוטר
- בשמות, נגיד 'מכשף' במקום מחשב, ומתפקעות מצחוק כאשר היה ממציא
- שמות מוזרים למקשים השונים במקלדת. מקש ה'קונטרול' למשל - מי לא
- מכיר, המסומן באותיות <ctrl> נקרא בפיו 'כפתור הקריטיקל' ומקש
- ה'אינסרט' המסומן כ-<ins> הוא בשפתו 'כפתור האינטרסטינג' ו-
- <caps lock> מה אם לא 'קפסולה', וכדומה.
- "נו, מה הבאת הפעם בני היקר?" זוכר אותו קטן, חוזר הביתה עם
- אוצרות הרחוב נופלים מכיסיו התפוחים...
- "תראה פפה, איזה סביבת עבודה מצוינת יש לך פה, דיסק של 30 מגה-
- בייט, צ'יפ של 30 מגה-הרץ..."
- "די יוהאן, אני לא סובל את הלקסיקון הזה."
- יוהאן זונח את שפת 'נערי המחשב' שדבקה בו מן הסובבים במעבדתו
- ומדברים דברי-תוכנה, ועובר לשכנועים בסגנון ה'מה בכך'.
- "תשמע פפה, אין בזה מן המיוחד או המפחיד, סתם תיקיה ודואר
- וסטטיסטיקה וחישובים ומכונת כתיבה - והכל בקופסה אחת אפורה."
- או שמא קופסה שחורה. שכנועיו של הבן גברו, כאשר הדגים התחברות
- דרך מודם וטלפון אל מאגרי מידע עצומים בגרמניה ומחוצה לה, וקרא
- בעצמו ולעצמו קריאות התפעלות. "כל כך הרבה אינפורמציה פפה, כמו
- שאתה אוהב. אם רק תנסח נכון את השאילתות שלך, ואתה טוב בלהתנסח,
- לא? תוכל לקבל פה תשובה לכל שאלה שתעלה בדעתך!"
- ושכנע אותו ביתרונות הרבים של המכונה.
- מאותו רגע נחטף ד"ר קרנל אל עולם התקשורת שנגלה לפניו, התלהב
- והקדיש עוד ועוד מזמנו ללמוד את רזי המכונה ואפילו מאחורי
- הקלעים. שעות רבות ישב מול המסך, מתקדם בצעדים זהירים במבוכי
- רשת ענפת קשרים והתפצלויות, בה רוחשים חיים ומתרחשים אירועים.
- ממש כפי שדמיין לעצמו את צנרת הביוב המרושתת מתחת לפני הקרקע
- ומקיימת חיים מלאים משלה, כך נתגלתה לו מערכת רשתות המחשבים
- המתעדת ומשקפת את כל הנעשה בעולמנו שעל פני האדמה. כל פרט ופרט
- מתויק שם בתאים דיגיטאלים. אם רק תדע איך ואיפה לחפש. מה עוד,
- הוא נזכר בסיפוק, כשלא מרוצים, אפשר לסתום לקופסה הזאת את הפה,
- בלחיצת כפתור, לכבות ולהדליק, ON & OFF, ממש כמו ברדיו, הלוואי
- וימצא את הכפתור הנכון גם בתוכו...
- תוך כדי התחברות והתכתבות החל לחקור את התופעות של מתח ואימה
- בפני המכונה. אצל משתמשי המחשב ובעיקר המכורים שביניהם, איבחן
- הזדהות עם המכשיר ותחושה תמידית של דחיפות. הם מצפים למידע מהיר
- ומדויק, מאבדים רגישות אל הנעשה סביבם וחסרי יכולת אמפטית. שווה
- בנפשך אחד מהם, שהתרגל להשיג הכל בלחיצת כפתור, עומד מול מערכת
- בירוקרטית או ממסד כלשהו. שינסה למשל לפרסם מאמר אקדמי, או ספר
- מפרי עטו, ותווכח בחוסר הסבלנות ובתשוקה לתגובה מיידית. ד"ר
- קרנל בעצמו החל לגלות קוצר רוח לסיפורי המטופלים שלו. ארוכים הם
- ודו-משמעיים, והקצב תמיד איטי מדי.
- אצל JJ מצא אותן תופעות אך באופן מוקצן יותר. היא מנותקת
- לחלוטין מן המציאות וכל עולמה מתועל דרך המחשב וקווי התקשורת.
- והמשחק, העיסוק הבלתי-נלאה במשחק, מה זה אומר?
- JJ החלה לרמוז, ויותר מאוחר גם לדרוש, שיקבל אותה כמטופלת מן
- המניין. בתנאי ברור, שהטיפול יהיה אך ורק ובלבד דרך המחשב. הצעה
- זו היתה מפתה מאין כמוה, שכן מעולם לא עמד בקונפליקט כל כך
- בסיסי בו נשללת התפישה המקורית של יסודות הפסיכו-תראפיה, כמו גם
- כל עיקרון אחר שהינחה אותו בעבודתו וביחסי מטפל-מטופל. פיתוי
- שהוא גם איום. גם סיכוי.
-
- תילדה אשתו שמחה על תחום ההתעניינות החדש של בעלה ועל כך שיפסיק
- להציק לה בנדנודים המהווים אותות להזדקנותו ועייפותו מהמקצוע.
- "ובכלל, ככה זה בגילנו..." מצקצקות שכנותיה הידעניות, הנפגשות
- בקביעות באפותק. אבל שמחה זו הפכה תוך שבועות מעטים לפליאה
- ודאגה, שכן בשלב מסוים נבלע בעלה כל כולו בעיסוק החדש וגם
- אורחותיו השתנו, "הוא לא אוכל ולא ישן מספיק, פניו האפירו כענן
- כבד, וזה לא מוצא חן בעיני," אמרה לבתה באחת משיחות הטלפון
- היומיומיות שלהן. הנה הוא שוב מתהלך בחדרו כאסיר-עולם-בחוץ, ממש
- כפי שהתהלך בתקופה שעזב את המכון. צו צו צו, והתחיל שוב לעשן.
- בחילה אוחזת בה למראה הקופסא הכחולה של סיגריות ג'יטאן צרפתיות,
- שהגיעה לכאן מאיפה אם לא מביקורו האחרון אצל הזוג פסובר, מונחת
- לצד מאפרה מלאה בדלים ומפיצה ריח חמצמץ וחריף של טבק שחור. אין
- הוא כתמול שלשום, וכל זה בהשפעת הקופסא החדשה - קוביה אלקטרונית
- אפורה המונחת על שולחנו, בזאת היתה בטוחה, אך היא לא ידעה איך
- לקבל ולנהוג בשגיונותיו, וגם חברותיה הידעניות אינן מושיעות
- בעצה.
- אוה, תילדה, תילדה. אתמול בלילה, לאחר חודשים של התנזרות, הוא
- בא אל מיטתה כמתוך חלום, סוטה לפתע ממנהגם בשנים האחרונות
- להתייחד ולהתעלס רק פעם בשנה. פליאתה העיבה על אושרה, נוקשות
- גברה על רכות. לא אליה הוא בא הלילה.
- "שקט ילדים. אל תפריעו. סבא עובד." היא לוחשת בבוקר לנכדים
- בדיוק כפי שנהגה לאמור לילדיה, מין טכס קבוע. כאילו קיבלה
- בירושה את המשפט הזה מאמות-אמותיה. דורות של נשים מזרח-
- אירופאיות, כבדות-בשר ועבות-ירכיים, ממלמלות לילדיהן החוזרים
- בתרועה מהחצר האחורית, "שקט ילדים. שקט ילדים. שקט. ששששש..".
- אך הדוקטור ממילא שקוע בבלבולו, "חרומאף, רוצץ פרצוף, דוקר
- גחון..." מדקלם שוב כסיראנו מול הראי, "פיוט, חוכמה, אך אהבה?"
- הן JJ לא ראתה אותו אף פעם, וכיצד התעוררה בה המשיכה הזאת דרך
- המכתבים? האם אין היא מעריצה אותו שלא בזכותו? האם הוא קיים
- בכלל?
- תילדה מרגישה, תילדה יודעת. מעולם לא התאהב במטופלות שלו כפרויד
- ב'דורה'. JJ, את דורה שלי, מהיכן הגעת אלי לעת זיקנה? פאנדורה
- שכמותך, פותחת תיבות וקופות שרצים נעולות, והוא שר לעצמו
- "פאנדורה דורה דור פרדון", במנגינה של 'דונה דונה דונה דון...'
- מי שמכיר דוקטורים קרנלים כאלה יודע כמה טורדניים הם הספקות
- המקצועיים, כמה עוד-ועוד שאלות תתרוצצנה במוחו. האם ניתן למצוא
- תחליף לשפת האם? הרי הטיפול מתנהל באנגלית, שאיננה שפת אמו
- הגרמניה ואיננה שפת אמה של JJ הישראלית. ומה עם שפת הגוף הנחשבת
- להכרחית? הבעות הפנים ופליטות הפה? מה עם תגובה מיידית ובלתי-
- אמצעית בשעת הטיפול? אכן, מודה קרנל, יש גם יתרון לטיפול ב'שלט
- רחוק'. אין ספק שכך הוא מוגן וממוסך, אפוף באותה נוחות מגוננת
- של דממה אנאליטית, פאסיבית ונייטרלית העומדת לרשותו של המטפל
- הקלאסי בעת שמטופליו שכובים על הספה.
- האם ביכולתם לחתום על חוזה טיפולי, המבוסס על התנאים הקלאסיים
- המוקדמים, You know - מועדי הטיפול, תנאי התשלום, הסכמה
- מלכתחילה שלא לבלף, וכל שאר המוסכמות?
- ד"ר קרנל חוזר אל ההתלבטות האקדמית המטרידה. שוב הוא ממהר אל
- הספרייה כמו בכל ערב בשבועיים האחרונים. השוער שבפתח, הספרנית
- המזדקנת, הריח המוכר שעומד במקומו, ורחש מזדמן של ספרים שהופרעו
- ממנוחתם. חזרה מדויקת אל ימי לימודיו. על פי חיוכה המרוצה-
- מקמטים של הספרנית ניתן להבין שגם היא חוזרת ארבעים שנה
- אחורנית, מקבלת בברכה את זכרון הפתע מימים עברו, שהביא עמו ד"ר
- קרנל בביקוריו החוזרים.
- כמו מגנט הוא נמשך אל המדף של פרויד. אמנם יונג היווה עבורו
- אותוריטה בלעדית במשך כל שנות בגרותו המקצועית, ואולי בודנהיימר
- היה נותן לו יותר חיזוקים, אבל הוא מחפש את הלגיטימציה המוחלטת
- אצל פרויד, שוקע בכרכים כבדים של כתביו כמו בימי נעוריו, כשהיה
- מתמחה בפסיכיאטריה, נבלע בדמותו ופעליו. כמוהו היה מתהלך,
- בצעדים מדודים, עד שהיה שוכח את זהותו שלו. לפעמים נדמה לו
- שהיה צריך להוולד לפני תחילת המאה ולהשתייך לחבורת הווינאים.
- להם היתה פראדיגמה, להם היתה תפישת עולם. הבעיה היא ש'תובנות
- פסיכולוגיות' אינן עוברות בירושה, ודבר שגילה פרויד בזמנו איננו
- מובן מאליו בדור שאחריו.
- השריקה, צפצוף נקמני, ממוקד ומחודד. לפעמים הוא בטוח שהשריקה
- מדברת אליו, אומרת לו דברים שאף אחד אחר לא מעיז. לחזור
- לחיפושים הקדחתניים אחר עובדות, הוכחות, דוגמאות, חיזוקים. מה
- קורה לו? מתנהג כאדבוקט, מחפש תקדימים ופסקי-דין לדוגמא?
- לבסוף השתכנע דווקא מטיעון לא ראציונלי. "קרנל פירושו גרעין
- מערכת ההפעלה, חלקה הבסיסי, לב-ליבה. הוא המוציא מן הכוח אל
- הפועל." כתבה לו JJ, "זה הסימן. אתה תהיה הקרנל שלי."
- מתוך תחושה נעימה של הקלה מהולה בגיחוך עצמי, באה ההחלטה שנראתה
- .OK, JJ. It's a deal. .לו גורלית כל כך, ועתה הכל שוב פשוט
|
