פרק4-חלום הג'ולות ============================================================= SCHWARZWALD @ ד"ר קרנל :TO NEURON @ JJ :FROM SUBJECT: חלום הג'ולות ============================================================= דוקטור, חלום כבקשתך. בהתחלה אני על אי בודד, רואה את הכבשים, ג'ולות בכל הצבעים שוברות את קרני השמש לרסיסים צבעוניים כמו בקליידוסקופ החדש שלי. פתאום אני לבושה שמלת בורדו, צרה במתניים ושוליים רחבים. ברגע מסוים אני אוספת את כל הג'ולות המתגלגלות סביב, בהן שיחקו מן הסתם כל האנשים, בוודאי שלא הכבשים, שיושבים עתה בזוגות או בשלשות על ספסלי האבן, משוחחים, שקועים זה בזה, גם אני כנראה לפני-כן הייתי חלק מאחד הזוגות, מדברת בכובד ראש על עניינים מאוד פרוזאיים, מושיטה את ידי וחובשת כובע, גם הוא בצבע בורדו, גם הוא רחב שוליים, אז אני שמה לב שהכובע בכלל לא שלי אלא של אדם זר, לא זוכרת של מי, כורעת ואוספת את כל הג'ולות אל שולי שמלתי, אוחזת בהם בשתי ידי, וממשיכה בהליכת כריעה כאווזה מעכסת, על קצות גבעולי הדשא הרענן, אני בלי תחתונים, עוד מקודם שמתי לב לריח הצמיחה החדשה, מתובל בטיפות גשם אחרונות שלא יבשו, מוסיפות אך חושניות וקרירות מדגדגת לערוותי המתלהטת מרפרוף הליטופים, גם תוך כדי כתיבת החלום, אני מתחממת כהוגן, וממשיכה להתרחק. פתאום אני שוב עירומה, הג'ולות שוב מפוזרות סביבי, איפה השמלה? איפה כל האנשים? אני מתפלשת בתוכן, בקרחת היער, בשמש חורפית, כמו בים, ואז באמת נהיה ים גדול, והוא פורץ אל עבר היבשה, והוא מציף את כל אשר בדרכו, ואני שוב על אי בודד, בחידלון מתוק ואינסופי. עוד כמה ג'ולות בודדות מתגלגלות לידי. וזהו. ============================================================= Interactive Talk-Program loaded and started ____________________________________________________________ בואי נתחיל עם הכובע. השמלה. זה יפה, JJ. אני רואה זאת כסימן נוסף למוכנות שלך בטיפול. יש התקדמות. יש פה רמז, ואפשר לצפות, שבעקבות החלפת הכובעים תחול איזו התפתחות, התחלפות, ויעלה התת- מודע על פני השטח ויעז להראות מן הפינה בה הוא מסתתר כעת. _____________________________________________________________ אתה אופטימי, דוקטור. ואני דווקא חשבתי שהכובע, ששייך למישהו אחר, מקנה לי אופי זר. כאילו אני זה לא אני בעצם, אלא שוב איזה משחק. ____________________________________________________________ הביטי, הכובע מכסה את כל האישיות, מקנה לה משמעות, ומי זה הזר, הזולת, בעל הכובע שאת חוויותיו את בוחרת לחוות, אם לא התת-מודע שלך? זה מתקשר אצלי גם לים. הים הוא סמל הלא-מודע הקולקטיבי, משום שמתחת לפני השטח החלקים כראי, מסתתרים תהומי תהומות. וגם בו יש רמז לחדירה, להצפה של הלא-מודע אל התודעה. זה כל כך מאיים עלייך בינתיים, ואולי אף מביך, כסוד אישי ונוראי, עד שאת מתרחקת אל האי הבודד שלך. ____________________________________________________________ אני חושבת גם על הכובע כסמל לאדוניות. אני נזכרת איך היתה לי מין הרגשה טובה ונעימה כזאת כשהנחתי אותו על הראש. כאילו לרגע קט לקחתי לי את תפקיד האדון, וזה כבר מזמן היה לי חסר. ____________________________________________________________ את זוכרת שסיפרת לי על משחק האדונים והמשרתים עם בן-זוגך? איך הרגשת אז? איזה תפקידים היית לוקחת לעצמך? ____________________________________________________________ טוב, אז הרגשתי שהמשחק מושלם ומאוזן, אדונית ומשרתת הייתי לסירוגין, כך אהבתי את הנדנדה הזו בינינו. דווקא הפרידה הפכה אותי לשפחה. ההעלמות הבלתי מוסברת של NN. לא יכולתי לסבול את חוסר הידיעה ואת הריחוק, וויתרתי לחלוטין על הכובע, נשתפלתי לי לאיזה גוף חסר וויטליות וסטרוקטורה, והפעם אני מדברת בשפתך דוקטור, ואינני מסוגלת עוד להרגיש מה אני רוצה, חוץ מאשר להתחבר לאינפוזיה דיגיטלית של אובססיות, מול המחשב הארור הזה, בחיפושים ודיגדוגים אחר כל פיסת מידע. אה כן, וגם לשחק טטריס. ____________________________________________________________ תמשיכי. ____________________________________________________________ לא. אני רוצה לחזור אל החלום. העשבים. צמחי המריחואנה, אולי. אבל הרי אינני נוגעת בהם כבר שנים, מאז ש-NN נעלם. אז איך הם הגיעו לחלום? מה החידלון המתוק הזה עושה לי? התחושה מוכרת, מהמשחק, וגם מעישוני מסנסטיקו, המבט מן החוץ, החידלון. ____________________________________________________________ שאלה לי אליך, JJ, כשאלתו הידועה של צ'ואנג-צה. אם תחצי את הנהר בסירה, וסירה ריקה תבוא מולך ותתנגש בסירתך, האם תתרגזי עליה? ____________________________________________________________ לא. ____________________________________________________________ ואם יהיה אדם בסירה שממול? ____________________________________________________________ אז בטח שאצעק ואקלל ואתעצבן נורא. ____________________________________________________________ נכון מאוד. וזה מסביר את ההשתוקקות לחידלון. במקרה הראשון לא התרגזת בכלל ובמקרה השני - מאוד מאוד, שכן בתחילה עמדת בפני הריק, ואחר-כך בפני המלא. אם בן-אדם היה מרוקן את עצמו, וכך משוטט בעולם הזה, מי יכול היה לפגוע בו? ____________________________________________________________ נניח. ומהן הג'ולות לפי דעתך? ____________________________________________________________ נו, מה את חושבת. חרסינות קרירות, סודות קטנים? ונוצצים? ומגרים? ____________________________________________________________ ובגלל זה אני אוספת את כל הג'ולות בשולי השמלה? צמוד, צמוד אלי? ____________________________________________________________ אולי. אבל איזה סודות את לוקחת איתך? חשבת פעם על מושג ה'סוד' בקשר למיסתורין---;lt&חרדת קודש---;lt&משחק? ____________________________________________________________ לא חשבתי, אבל זה נשמע מעניין. _____________________________________________________________ JJ, מה היו ההתנסויות שלך בזמן האחרון, בעולם הלא דיגיטלי? _____________________________________________________________ כישלון חרוץ. אם כוונתך לחיבור שלי עם עצמי, הרי מה יותר גרוע מכך שכל התקרבות אל כן הציור מביאה עלי רעד בלתי-נעים, רגשי אשמה והתחמקות. ואם אתה שואל לגבי קשר חיצוני - גם שם הכישלון חרוץ ונחרץ. יצאתי אכן מהבית, פעמיים, בלילה. תחת חסותו של החושך המגונן, כביכול. ומצאתי את עצמי בתסריט דמיוני בהחלט, בסיטואציות של דרמה ושל משחק, ורק ג'אד מציל אותי. _____________________________________________________________ JJ, מיהו ג'אד? האם גם הוא חלק מהחלום? _____________________________________________________________ שאלה טובה. גם אני שואלת את עצמי. _____________________________________________________________ ומה את עונה? _____________________________________________________________ לך, או לי? _____________________________________________________________ זה לא אותו הדבר? _____________________________________________________________ טוב, בינינו, רק בינינו, ג'אד הוא חבר טוב באמת. הוא שמציל אותי מתסבוכות, משרה כבוד ואצילות-נפש על מצבים של שפלות הרוח. מעניק משמעות כשזו נעלמת בנבכי השממון והניכור. ואני דלוקה על האופנוע שלו. ============================================================= End of Talk ..... =============================================================